שאלה
שלום לכבוד הרב.
כאשר אני נוסע באוטובוס או כשאני מסתובב בחוץ באופן כללי, אני מודע לצורך בשמירת העיניים. פעם, נכשלתי המון בזה עד שהמצב השתפר כאשר התחלתי ללמוד על הנושא בכלל (בחי' לפני המעשה) וללמוד במשך הנסיעה (או להתרכז בקריאה כלשהי)(בחי' בשעת מעשה) .
ברם, לאחרונה, חשתי שיש צורך לגלות ערנות יתירה לאור המצב הבטחוני, ו"לפתוח עיניים", אלא שזו "חרב פיפיות" ואני שוב נכשל בראיות אסורות. אינני יודע אם הדרישה החדשה הנ"ל לערנות נובעת אצלי כל כולה מעצת היצר, למרות שאינני בטוח כ"כ שהערנות שלי תועיל הרבה, כי אני לא הייתי נוטה לדווח על מצב חשוד מהסיבה הפשוטה שלאחרונה, קצת השתגעתי והכל נראה לי חשוד.
מהי ההתנהגות הנאותה ? ראיה סלקטיבית ?
תודה מראש.
תשובה
בכל יציאה לצבא יש ירידה רוחנית. לא לחינם יש הלכות מיוחדות בתורה בעצמה המזהירות מפני ירידה רוחנית בצבא – כמו למשל אשת יפת תואר. וכמו שכתב הרמב"ן (על דברים פרק כג פסוק י ) "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר"
אף עלפי כן התורה לא פטרה אותנו מחובת השמירה על הארץ על אף החשש הכמעט ודאי על הירידה הרוחנית.
מכאן לענין שאלתך שאם יש חובת שמירה אמיתית – החשש מפני מראות אסורות אינו פוטר מפני חובת השמירה. אפילו חילול שבת הותר מפני שמירת החיים.
אלא שיש לראות האם חובה זו מוטלת עכשיו עליך? והאם ההתבוננות שלך היא אמיתית. או אולי כדבריך "עצת היצר"?
אני חושב שנתת את התשובה בעצמך – ראיה סלקטיבית.
ועוד אומר לך תשובה מיסטית משהו אבל מאוד נכונה- "שומר מצוה לא ידע דבר רע". דהיינו אם באמת תרים את עיניך על מנת להזהר מאסונות - לא תראה מראות לא צנועים.