שאלה
שלום,
השבוע התקשרה אליי חברה טובה במטרה להכיר לי מישהו, למטרת חתונה כמובן.
היא, ועוד רבים אחרים שמכירים אותו, מעידים שהוא ירא שמיים, בעל מידות טובות, עדין וטוב לב. העניין הוא שהוא לא מתכוון לשרת בצבא כיוון שהוא רוצה להתמיד בלימוד התורה. הוא באמת נשמע לי בחור מקסים, אבל כל נושא הצבא חשוב לי מאוד ומקשה עליי להחליט. האם זה קטנוני להתעקש על דבר כזה? האם זו ברירנות?
תודה רבה
תשובה
שלום
הנחת היסוד היא שמה שאדם אומר על עצמו הוא אמת, ולכן יש להניח שזו אכן הסיבה שאינו רוצה להתגייס, ולא פחדים וכדומה.
לכן זה לא צריך להטריד אותך בהתחלה.
אני ממליץ שכשתצאו תדברי איתו על החלטתו שלא לשרת בצבא אלא ללמוד תורה. הדרך הזו של לימוד הדוחה צבא, אפילו מעט צבא, היא דרך לתלמידי חכמים גדולים (-ויתכן שכך הוא גם כאן). רוב הלומדים תורה בישיבות, גם אם הם עושים את זה בעמל רב ורוב יומם ולילם, צריכים להתגייס לפחות למה שנקרא 'שלב ב'', שזה בין חדשיים לארבע חדשי צבא ואח"כ שבים ללמוד כל החיים.
הצבא אינו מידת חסידות אלא שתי מצוות עשה מהתורה - כיבוש הארץ והצלת ישראל, וכן הנמנע מללכת לצבא עובר על 'לא תעמוד על דם רעך' מדאורייתא, אלא אם כן כאמור הצבא עצמו אומר שאינו צריך אותו.
אך ההחלטה האם לשרת היא שלו, ועליך לכבד אותה, אך להביא את החלטתו במכלול השיקולים של המשך הזוגיות ביניכם.
כל טוב