שאלה
שלום.
כל חיי, מאז נולדתי, חינכו אותי לצניעות, להסתר החיצוניות שלי, להצנעת הגוף, לשליטה על היצרים, התשוקות והדחפים. זו בהחלט הדרך הנכונה לחנך ילדים, לעניות דעתי. הצניעות היא בראש הדברים.
צניעות הנפש, צניעות הגוף.
לנסות כל ימי חיינו לקדש אותם, לעשותם אחד, כל אחד מקודש על-ידי השני, והנשמה- מעליהם, מעל הכל, מכוונת ומובילה.
כעת, בעת תקופת אירוסיי ב"ה, טרום נישואיי בעז"ה ואי"ה, מגיע שלב שבו נאלצים, חייבים ומוכרחים שכל אחד מבני-הזוג, הוא ואני, נתמודד עם התשוקה והמשיכה אחד לשני, עם הדילמה איך לוקחים את יצר-המשיכה הטבעי של האדם שלא התמודדנו איתו עד עכשיו, שלא השתמשנו בו עד עכשיו, שלא נגענו, לא כלום, איך בדיוק להשחיל אותו- ורק בקדושה ובטהרה- בתוך חיי המעשה.
אני מנסה לחשוב על עצם מעמד קיום יחסי האישות, ומתעוררת בי השאלה איך מגשרים על הפער הזה של 'מעולם לא נגענו', לצד השני של הגשר 'אחדות מוחלטת ושלמה, בנשמה אחת ובגוף אחד'.
זה קשה...
זה מדהים, אבל זה גם מאוד קשה...
איך אוכל לחשוף את כל מה שגנזתי במשך השנים- ברגע אחד?
זאת אומרת, בוודאי שאנו מרגישים חיבור מאוד גדול, ועומק הבנה וקשר אחד עם השני, חשיפה עמוקה כ"כ עד רמה של ידיעה של נוחות בכל אחד עם השני, גם בקשר לליל החתונה וממנו והלאה בעז"ה, אבל אני תוהה עם עצמי איך אני מתמודדת עם כל מה שמסמל אשה, ועם כל מה שמסמל גבר, איך אנחנו מתמודדים עם כל התשוקה החבויה הזו שהייתה בנו עד עכשיו, ממש רק "מציצה מן החרכים", איך יודעים להוציא ולחשוף יחד, בקודש הכי גדול, וכן, גם במישור הגופני? (שאליו בעיקר אני מתייחסת עכשיו)
איך המחיצות, הבושות, הסתרת הגוף המוצנע שלו ושלי, "העור הגנוז" הזה - איך בדיוק אנחנו יכולים להביא אותו להיות בינינו "אור גנוז", מהות של חיי אישות שהיא רק בקודש ובטוהר, בצניעות ובשלמות, ללא היצר שמעמיס, ח"ו, מחשבות לא צנועות? איך הראייה על בן-הזוג נותרת נקייה, טהורה, קדושה, כמו שהיה עד עכשיו? איך לא נותנים לגוף להשתלט על כל הרוח שהייתה בינינו עד עכשיו, שהיא העיקר שהיה בינינו, ופתאום- הגוף גם נמצא שם, מחכה שגם אותו יקדשו בקודש, בכל הרוח הטהורה שהייתה ופעלה בינינו עד כה...
אודה מאוד לרב על תשובתו.
תשובה
בס"ד
אחלק את תשובתי לארבע. שתי תשובות, עצה וסיכום.
[א] גם כשאתם מתקשרים זה בזה גופנית, הכל נעשה בצניעות ובעדינות אין קץ. הוא לא יכול לראות כל מקום בגופך והכל נעשה בלילה, בחושך, תחת שמיכה ובהצנע.
הצניעות הזו נותנת לך ולו את האפשרות שהכל יובל על ידי הקירוב הנפש האהבה. שהגוף יובל על ידי האהבה ולא יוביל על ידי ה"תאוה". שהקירוב הגופני יוביל אתכם אל החיבור ולא אל ההנאה האישית.
[ב] את לא צריכה להתקרב לאדם זר, את מתקרבת לעצמך. "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי". "והיו לבשר אחד".
כשתרגישי איתו "דבר אחד" - יהיה החיבור.
כל הצניעות שנהגת בה עד היום תעזור לך ולו למצוא את הדרכים המעשיות להנהגה הזו.
באמת באמת זה אפשרי.
בבסיס העולם אתם באמת "דבר אחד". אם תחשבי על זה יהיה לך קל להבין שאיש ואשה הם באמת יצירה אחת. כך אלוקים ברא את האדם.
אין שום אפשרות אחרת ליצירה הזאת שנקראת "אדם" להתקיים.
פשוט. נכון?
הוא ברא אותם "אחד" לא רק בגוף - גם בנפש!!
הנפש שלהם בנויה כך שהיא יכול להיות אחת!!
לכן אני אומר לך תהיו "אחד", ואז לא תהיה שום בושה.
[ג] עצה טובה!
בחתונה שלך וגם בשבע הברכות יברכו אותכם:
"שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים. כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן וְכַלָּה".
שימי לב טוב לברכה. מברכים אתכם שתהיו שמחים אחד בשני כמו אדם וחוה בגן עדן לפני החטא. ובודאי לא מברכים ברכה לבטלה.
שם הם היו ללא לבוש, ולא בושו אחד מהשני. הם הרגישו אחד. רק אחרי החטא הם התביישו וכל כך היה ריחוק בינהם בגלל אותו חטא - עד שלא היו בקשר גופני מאה ושלושים שנה.
בחתונה מברכים אתכם בברכות הללו כדי לתקן את החטא והריחוק והקלקול - רוצים לתקן ולקרב ולהביא אתכם למצב של "גן עדו מקדם".
לכן עצה טובה - תכוונו טוב בחתונה שלכם בברכה הזו. (האמת היא שצריך לכוון בכל הברכות שקשורות ברכה הזו)
[ד] זאת הסיבה שכשאתם מתיחדים בינכם אתם בהסתר מב"חוץ". אתם רוצים לתת ל"פנים" שלכם להופיע.
- אתם ממש קרובים למצב זה של "גן עדן מקדם". ולכן כל ההכנות, כל הברכות, כל השמירה, וכל ההסתר.
ברכה כל כל גדולה "גן עדן מקדם" צריכה להיות סמויה מן העין. צריכה חדר סגור ולילה ושמיכה וחושך.
במקום המוגן הזה יכולה להופיע התחושה של "אחד".
ממש אחד!
[ים של ברכות להצלחה]