בדיקת חמץ בתוך הפסח

א.מי ששכח לבדוק אור לי"ד, ואפילו אם שכח לבדוק רק פינה אחת בביתו, חייב לבדוק אותו מקום בפסח, וגם אחר פסח. אפילו אם בודק ביום, יבדוק לאור נר, אך ללא ברכה כיון שכבר ביטל את חמצו.

בדיקה זו אינה נעשית בשבת וביום-טוב. אז - אם מוצא חמץ בביתו - כופה עליו כלי, ולמחרת מבערו.

המהרי"ל דקדק מהלשון "המוצא חמץ בביתו", שאם מצא ברחוב, אסור לנגוע בו, גם אם היה חמץ זה שלו וזרקו לזבל. הסיבה היא, שאם יגביהו, זכה בו. אולם רוב האחרונים חששו שמא יבואו לאכול את החמץ שנמצא, ולכן לפני שמגביהו יתכוון שלא לזכות בו, ויבערנו (למשל בהשלכתו לאשפה, למקום שאין מגיעים אליו) כדי למנוע מכשול מהרבים.

אם בדק את החמץ בערב פסח כדין וביטלו בלילה וכן ביער את החמץ וביטלו ביום, ונזכר בחוה"מ שבמקום מסוים בדירה לא בדק כדבעי, חייב לבדוק אותו מקום מיד, ואפי' ביום בודק ע"י נר (אחרונים).





ב. חול-המועד הינו חג כמעט לכל דבר. רק חמשה סוגי מלאכות הותרו ב"חג" זה:

1. דבר האבד - כשיש חשש סביר להפסד כספי רב אם המלאכה לא תיעשה. אין מדובר על הפסד רווח או שכר, אלא על הפסד רכוש או ממון שכבר בידינו.

2. צרכי המועד - כל צרכי הבישול ומלאכות שאנו נזקקים להן כדי להכין את הבישול; צרכי הגוף והבגדים (למעט כביסה ותיקונים מקצועיים).

3. פועל שאין לו מה לאכול - הכוונה למי שחסרים לו ולמשפחתו צרכי החג הבסיסיים.

4. צרכי הרבים - למשל: ניקוי הרחובות, פינוי אשפה ותיקוני דרך הכרחיים.

5. מעשה הדיוט - תפירת כפתור, תיקון קרע וכדו'.

כל מלאכה אחרת יש להימנע מלעשותה בחוה"מ. בל נהיה חלילה בגדר "המבזה את המועדות".


כשיעבור פסח, נחגוג עוד את חג המימונה. כמה מלים בקשר לכך: שום הלכה מהלכות החג, ובכלל זה איסורי חמץ, לא הותרו לצורך חגיגות אלה. איסורי ההכנה מיו"ט שביעי של פסח למחרת כוללים גם את איסורי ההכנות לחג המימונה!