שאלה
שלום רב, תודה מראש וסליחה על אורך השאלה...
נולדתי למשפחה דתיה וב"ה בכיתה ז' נרשמתי לאולפנה בזכות ההורים שלי. בזכות האולפנה (ובזכותו) זכיתי להחתזק... (כרגע אני בכיתה יא'...) אבל, עכשיו אני מודעת להרבה איסורים שאצלי בבית לא ממש מודעים אליהם (או מודעים ולא מקבלים אותם..) והרבה בפעמים קורה, שאחד ההורים מבקש ממני (באמת שבתמימות) לדוגמא לחתוך נייר/נייר כסף בשבת (ולפעמים אין נייר חתוך, כי לא מקפידים על זה אצלנו בבית, אני משתדלת לחתוך לעצמי, אבל אני לא מסוגלת לחתוך לפני שבת כל דבר שאולי ישתמשו בו) ואני ממש נבוכה ברגעים כאלה. ברוב המקרים אני מסבירה שלמדתי שאסור, ומשתדלת מאוד שזה לא ישמע כהתנשאות... אבל הרבה פעמים זה קורה ליד עוד אנשים, ואני ממש לא מסוגלת להגיד לאמא/אבא "אבל אסור..". לפעמים אני יודעת שאם נגיד ביקשו ממני לעשות משהו, ואני לא אעשה אותו כי אני יודעת שזה אסור, ואני אסביר שזה אסור, אח"כ מישהו אחר מהבית יעשה את זה...
אני יודעת שכשאחד ההורים עושה דבר אסור, והבן רואה, הוא צריך לרמוז לו שזה אסור מבלי להגיד ממש, משום כבוד ההורה, אבל מה לעשות במקרה שאני לא יודעת איך לרמוז?! או כשפשוט מבקשים את זה ממני?!
חוץ מזה, אחותי (כיתה ח'), לא ממש עוזרת בעניין... אני לא מאשימה אותה חלילה, היא טועה, וזה יכול לקרות לכל אחד... אבל בכל פעם שאני מעירה על משהו שלדעתי אסור/לא רצוי, היא מתנהגת כאילו מישהו עשה לי שטיפת מוח, וכאילו אני אומרת דברים בכוונה להתנשא ולהראות שאני יודעת יותר ממנה או מההורים... וזה באמת לא בגלל זה, אני אומרת את זה כי אכפת לי ממנה, ואני רוצה שגם היא תדע, אבל היא לא מפרשת את זה ככה... זה קורה בעיקר כשאני והיא קונות בגדים ביחד (אנחנו בערך אותה מידה, אז יש לנו הרבה בגדים משותפים) והיא רואה חצאית/חולצה ומאוד אוהבת אותה, וגם לדעתי היא יפה, אבל לא צנועה, אז אני אומרת שלדעתי היא יפה אבל לא כדאי לקנות אותה בגלל חוסר צניעות, היא ישר נעלבת. אני מסבירה לה שאם היא רוצה היא יכולה לקנות את החצאית לעצמה, אבל שלא תצפה שגם אני אלבש אותה, וזה לא עוזר, היא חושבת שאני אומרת את זה על מנת לעצבן...
בגלל זה לאט לאט הפסקתי להעיר... עכשיו כשאומרים לי לעשות משהו שאסור, אני בד"כ לא מעירה, אבל גם לא עושה, וזה יוצר הרבה מבוכה... וכשהיא קונה בגדים ורוצה שאני אגיד מה דעתי, אני לא מתחייחס
תשובה
בס"ד
ברוך ה´ שיש שאלות כאלה. אלה שאלות בריאות של דור שחוזר אל עצמו.
הדבר הראשון שאת צריכה לדעת הוא כי היחס המכובד שלך אל ההורים שלך הוא הנכון. רק בדרך הזו את תלכי ותצליחי.
הדבר השני שאת צריכה לדעת כי את כל הבעיות הללו אפשר לפטור אם מתכוננים אליהם מראש, כיון שבשעת מעשה באמת המצב הוא בעייתי.
[הכנה מראש]
למשל. לגבי חיתוך נייר כסף (וכל הדומה לו):
[א] תכיני נייר כסף חתוך מערב שבת. וכן כל מה שאת חושבת שיכול להיות בעיה בשבת.
[ב] תשתדלי להכין את זה מול פניהם של ההורים שלך. לא בצורה הפגנתית, רק כדי שהם ישאלו "למה?". ואז תאמרי להם כדי "שלא אצטרך לחתוך בשבת". כך הם יבינו שאת לא רוצה להעיר או להתנשא עליהם. רק לא לגרום "חילול שבת".
[ג] בקשי מהם [לפני שבת] לא לבקש ממך לחתוך נייר כסף בשבת. אמרי להם כי למדת שזה אסור. אז "בבקשה תתחשבו בי". כאילו זו בעיה שלך.
[אם ביקשו ממך בשבת]
[א] ליד אנשים אחרים את יכולה לשכוח, או לא לשמוע. או ללכת בדיוק לשירותים וכד´. לא לומר להם בפנים לא! כך הם יבינו את מצבך.
[ב] כשאין אנשים אחרים את יכולה לומר "לימדו אותנו שזה אסור - אני לא יודעת איך אני יכולה לעשות את זה?"
[אחותך]
[א] אל תעירי לה!
היי חברה שלה.
אל תתכנסי בתוך עצמך.
לא. ממש לא!
חייכי אליה.
היי חברה שלה ושל כל הבית.
זה עובד הרבה יותר טוב. כך היא תלמד ממך מה לעשות ומה לא.
וזיכרי שלושה דברים מכל הדברים הארוכים שכתבתי:
[א] כיבוד הורים מעל הכל.
[ב] הכנה מראש פוטרת את רוב הבעיות.
[ג] לא להסתגר, לא להעיר. רק להיות עם כולם ובשמחה וזה יבוא.
בהצלחה
ה´ עימך!