אני מרגישה מותשת מהחיים, לא מבינה למה בכלל נבראתי

בס"ד
שלום רב,

"הכל לטובה" אין פרושו הכל טוב. להיפך, אסור לערבב בין טוב ורע. חייבים להבדיל בין טוב ורע ואסור לבלבל ביניהם:
להיות שבע זה טוב, להיות רעב זה רע.
יש פרנסה זה טוב, אין פרנסה זה רע.
אנשים אוהבים אותך זה טוב, לא אוהבים אותך זה רע.
המצוה 'ואהבת לרעך כמוך' פרושה לעשות טוב לחבר, ודאי לא לעשות לו רע.
הטענה ש"הכל לטובה" באה כדי להתמודד עם מה שנתפס באופן בסיסי כרע. מה עושים כשהחיים מביאים עלינו רעות: כשאנחנו רעבים, אין לנו פרנסה ולא אוהבים אותנו... כאן נכנסת האמונה ש-'הכל לטובה'.
הכוונה היא שהאדם הסובל ימצא משהו שיביא אותו לטוב מתוך הסבל שלו.
נכון, המציאות עכשיו רעה אבל אני מנסה להוציא ממנה משהו טוב. להוציא טוב מתוך הרע. הסבל נשאר סבל – הרע נשאר רע, אבל מנסים להוציא ממנו משהו טוב.
התאור הכי חזק של 'הכל לטובה' שייך לרבי עקיבא.
רבי עקיבא לימד תורה ברבים למרות גזרות הרומאים. הוא נתפס על ידי הרשעים ונידון להוצאה להורג בעינויים.
המציאות של נצחון הרשעים על הצדיק אחרי שהוא קיים את מצוות השם, קשה אפילו למלאכים "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה 'זו תורה וזו שכרה' "
אבל רבי עקיבא מבטא ברגעים הללו של הוצאתו להורג, שמחה וסיפוק עצומים - הוא רואה ברגע הנורא הזה הזדמנות לקיים את המצווה של 'למות על קידוש ד': "ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" = אפילו נוטל את נפשך...
אנחנו לומדים מרבי עקיבא איך להפוך את הרגע המשפיל והנורא לרגע של התעלות נשגבת - זו הכוונה בביטוי: 'הכל לטובה'. אדם יכול להפוך כל ארוע חומרי, אפילו ארוע קשה ביותר לארוע שמצמיח ובונה בו משהו רוחני:
אם מפטרים מהעבודה - זו הזדמנות להתחדשות.
אם לועגים לך - זו הזדמנות לבדוק מדוע אני כל כך תלוי במה שהם חושבים עליך?
בסופו של דבר, לא הקשיים החומריים שוברים אותנו אלא הקשיים הרוחניים. את כותבת: "אני מרגישה מותשת מהחיים, ואני לא מבינה למה בכלל נבראתי, מרגישה מיותרת, בקיצור לא אוהבת את החיים שלי." את מבקשת מענה רוחני לשלשה קשיים שיש לך:
1. חשוב לך לדעת למה בכלל נבראת
2. חשוב לך לא להרגיש מיותרת
3. חשוב לך לאהוב את החיים שלך
יש מענה רוחני אחד לכל שלשת הקשיים שלך: אדם נברא כדי למלא תפקיד בעולם. האדם צריך לזהות את התפקיד שלו על פי כשרונותיו, נטיותיו ויכולותיו. עדיף שהתפקיד יהיה גם מקור פרנסה, אבל אפשר גם להתפרנס ממה שיש, ולמלא את התפקיד בהתנדבות או בתעסוקה נוספת.
נקודת המוצא היא שאני לא נמצא בעולם הזה רק כדי 'לקחת' לעצמי (כך מכוונים אותנו להרגיש ולחשוב תמיד, מה 'זכותי') אלא כדי לתת (לחשוב מה חובתי!). אדם צריך לצאת מה-'בועה' שלו ולהרגיש שותף במשהו גדול, משהו שהפרט הוא חלק קטן בתוכו. דווקא השותפות בדבר הגדול באמת, למרות שאני רק חלק קטן בתוכו, מעניקה לי תחושת ערך אמיתית, מתוך כך אני מבין למה נבראתי ואני אוהב את עצמי.
דוגמאות:
אמא שמגדלת ילדים מתוך אכפתיות ורצון להביא אותם לבגרות, עצמאות ושותפות בדרכו של עם ישראל.
נהג מונית שמעניק שרות הגון ללקוחות שלו ומנסה לסייע לכל מי שנדרש. מרגיש עצמו שותף לשיפור האוירה הטובה במרחב הציבורי בארץ.
שומר בבית ספר שמעניק בטחון ומעודד כל ילד וכל מבוגר בסביבה שלו – שותף לתפקיד החינוכי של בית הספר.

את באמת חלק ממשהו גדול - מעם ישראל, מקהילה במקום מגוריך, חלק ממשפחה גדולה, ובוודאי את בריה בעולמו של הקב"ה. מנקודת מוצא זו תמצאי את התפקיד שלך בעולם, תתמסרי אליו ותפעלי בתוכו. יהיו לך חיים של משמעות וערך - מתוך כך בודאי תאהבי את החיים שלך ואת עצמך.