אני אוכלת כשאני עצובה

בס"ד

אכילה היא היצר שנועד לספק לנו חיים. כשלא אוכלים - לא חיים.

הפסוק אומר ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם - אלא על כל מוצא פי ה' יחיה אדם".
- והיכן נמצא ["מוצא פי ה'"]?
- בלחם!!

לכן לא כתוב "לא על הלחם יחיה האדם". אלא "לא על הלחם לבדו". כי אלוקים שם את דברו המחייה בתוך המזונות.

ולכן האדם מברך על הלחם "המוציא לחם מן הארץ". ומכוונים בזה ל["מוצא פי ה'"] המחיה את הלחם. ואנחנו בברכה מכוונים אליו שיחיה אותנו.

מכאן נבין שאין אפשרות להלחם בתאוות האכילה שהיא תאוה בריאה . רק צריך לדעת להבין שאדם לא צריך את הפסולת שלה. הפסולת הזו יוצאת ממנו וביציאתה אדם מפיק קורת רוח והנאה.
ההנאה שלו באכילה היא מ"מוצא פי ה'" שבלחם.

מכאן תביני שהדרך שלך לההתמודד עם תאוה זו היא להתבונן באוכל לפני אכילתו. לברך עליו בכוונה גדולה ולחשוב עליו בעת האכילה. לברר את ניצוצות הקדושה שבתוכו.

כך לא תאכלי סתם מתוך שיעמום או מתוך רצון להתמלא.
כשתעשי כך - אפילו מעט אוכל ישביע וימלא אותך ותוכלי להשתמש בתאוות האכילה לצורך חיובי.


בהצלחה