שאלה
כשנפרדו יעקב ולבן, קרא לבן לגל שהקימו יגר שהדותא, "ויעקב קרא לו גלעד" (בראשית לא,מז) - כל אחד אמר בלשונו. האם בכל פעם, כשנפרד אדם מחבירו, יהיה רשאי כל אחד לומר בלשונו - למשל: זה יאמר 'שלום', וזה יאמר 'בַּיי'?
תשובה
א. לדעת הרמב"ם, התקינו חז"ל שכשפוגש אדם את חבירו יאמר לו "שלום", ששמו של הקב"ה שלום. אם כך, יש ענין מיוחד להשתמש בלשון קודש זו, ולא לנקוט בלשונות אחרים שאין בהם לא קדושה ולא ענין, כמו: ביי, להתראות, להת' וכדו'.
ב. לא כן הפוגש את חבירו לפני התפילה - אם משכים לפתחו, לא יאמר לו שלום; אבל אם פגשו בדרך - י"א שמותר לומר שלום, וי"א, וכך נוהגים, שלא יאמר לו שלום אלא צפרא טבא, ובשבת יאמר: שבתא טבא. אם יש חשש לאיבה, מותר לומר שלום.
ג. לדעת הרמ"א נזהרים שלא לכתוב שלום עם ם' אלא שלו'. לפי הבית-יוסף אין נוהגים כך.
ד. בבית המרחץ לא יאמר אדם ''שלום', שהרי הוא שמו של הקב"ה. שם רשאי אדם לנקוט בלשון אחרת. לעתים אף כדאי לעשות כך, היינו כשפוגש שם חבר שלא למד הלכה זו, ועלול להיעלב אם לא יקדימו לו שלום. אם יבואו לידי איבה אם לא יאמר לו באופן ברור 'שלום', מותר לאמר לו 'מה שלומך'.
ה. אף בבית המרחץ מותר לקרוא לחברו ששמו שלום, או לאמר, למשל, "העם רוצה שלום".
ו. החובש כיפה ועליה רקום "שלום" - כשנכנס להתפנות, יהפוך את הכיפה.