שאלה
שלום!
נתחיל ככה, יש לי בעיה רצינית. אני דתיה, לומדת באולפנא, מאמינה לגמרי בקב"ה ואני מוצאת את עצמי במצבים שכולם מסביבי מתפללות שהמשיח יגיע ורק אני לא מתפללת שהוא יגיע כי אני לא רוצה שהוא יגיע.
אני יודעת שזה נשמע אפיקורסי אבל זה פשוט מפחיד אותי. הרי לכל דבר בעולם שלנו יש התחלה וגם סוף. כשהמשיח יגיע יהיה רק התחלה... ממה שאני הבנתי אנחנו פשוט נחיה ונחיה ונחיה ללא סוף. נגיע ליום הולדת ה 1,000,000 ועדין נמשיך לחיות- זה פשוט נראה לי כמו סבל לא נורמאלי.
בבקשה תעזור לי, אני מרגישה כאילו שאני בוגדת בקב"ה וביהדות.
תשובה
לא' שלום
נדמה לי שאני שומע מתוך דבריך שאת בסך הכל די אוהבת את החיים ואת הרעיון שיש להם גבול. המחשבה על חיי נצח ממש מבהילים.
אני חושב שאת לא צריכה להרגיש בוגדת. הקב"ה נתן לנו כוחות לעבוד אותו בעולם הזה, כמה שיותר. הוא לא מצפה שנחיה בעולם של אי עשיה והמתנה למשיח. כל אחד מאתנו צריך לממש את צלם האלהים שלו, לנסות להרבות בטוב, להיטיב עם הבריות, למצוא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. האמונה בביאת המשיח מבטאת את הרצון שלנו לאיזה טוב מוחלט, לשלום עולמי, להרמוניה בין כל בני האדם, להרמוניה בכל העולמות. מה בדיוק יקרה שם? לא כל כך משנה! העיקר שיהיה טוב! בנתיים בואי נשתדל להיות טובים כדי לקרב את הימים האלה!
כל טוב ושבת שלום
בני לאו