אמונה!- קשיים של חוזר בתשובה

ב"ה

יעל,

ברכת ה' עלייך!

אני לא יכול להשתחרר מהתחושה שיש בשאלתך מידה רבה של בלבול. אם כל הקושי שלך נובע כתוצאה מהלחץ של ההורים ומהתחושה של חוסר התמיכה של המשפחה בצעד שעשית, הרי שבעיה זו מאפיינת חלק גדול מאותם הבאים מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות. ראשית, ניתן להבין את ההורים. הם אמורים להתנגד לצעדייך משתי סיבות הפוכות: אם הם לא מאמינים בדרך חייך, אם הם רחוקים מיהדות הרי שצעדך מהווה בעיטה נוראית לחינוך אותו העניקו לך, ואיזה אב ואם לא רוצים לראות את ילדיהם ממשיכים בדרכם?!
אם ההורים הינם מסורתיים, או שיש להם סימפטיה למסורת, הרי שצעדך ממחיש להם עד כמה הם לא בסדר ולכן הם טוענים נגדך שאת קיצונית וכו'.
נסי לחשוב איך את היית מגיבה אילו ילדייך היו בוחרים בדרך אחרת משלך.
כיוון שגם אני בא מרקע דומה, הרשי לי לומר לך, שמאז שעמדתי על דעתי, מעולם, לא התווכחתי - ויכוח שיש בו טעם של מריבה, ניכור או כעס - עם הורי. היו לנו דיונים תיאולוגיים אב לא ויכוחים. הם הרגישו שטוב לי, שאני שלם עם הדרך, שאני מרגיש שהתורה מרוממת אותי.
האם את מאושרת? האם הורייך חשים שאת שלווה יותר, רגועה יותר, נינוחה יותר?!
האם ההקפדה המבורכת שלך במצוות באה לידי ביטוי גם בצורת ההתייחסות שלך כלפי הורייך?
למה את מתייאשת?! האם הסיבה היא שהורייך לא מסכימים איתך או שמא בשל העובדה שהויכוחים הללו מערערים את אמונתך?

המצב הקשה, משפיע על כל אחד מאיתנו. גם מי שחי חיים של אמונה שלמה ותמימה תוהה לנוכח המצב. אבל, יש הבדל בין לשאול, לתהות, לחוש בכאב גדול לבין להתריס כלפי שמיא. אכן, אינני מבין מה קורה. אולי במידה רבה אני חש שיש לי תביעה קטנטנה כלפי רבש"ע שיושיע את עמו ישראל. אולם, בה בעת אין בכוחן של תמיהות אלה כדי לחפות על שתי אמיתות מוחלטות: האחת היא שאני חסר יכולת התבוננות על המציאות. אינני מבין לאן מוליכים התהליכים האלוקיים. אינני מבין את סוד הנהגת ה' את עולמו. אבל, אני בטוח שבראיה הכוללת והמקיפה יש בה צדק גדול. יש בה חסד גדול.
הקב"ה מבצע ניתוח כואב במציאות. זה מכאיב, זה חותך, זה זב דם ומלווה בסכנות להתפשטות מוגלה בכל הגוף. אבל, הניתוח הזה הוא גם כוח של חיים, של התחדשות, של תחייה חדשה. מה המחלה, מדוע אנו נזקקים לניתוח - אינני יודע. לא נביא אני ולא בן נביא. אבל יודע אני מהתבוננות פנימית שעלי לבחון את עצמי ולתקן את חיי הן במישור שביני לבין עצמי והן במישור של ביני לבין עמי.
הרוע הזה לא בה מהקב"ה. העולם שלנו הוא עולם שבמרכזו הבחירה החופשית. כשרוצח מזיק לאשתו אין מקום להשליך זאת על הקב"ה אלה על האדם הרע שלא לקח אחריות על חייו. באותה מידה בעניינים שבין אומות. הרשע הוא תוצאה של בחירת האדם ברע. התיקון יבוא לא על ידי מה שנזרוק את כל האחריות על הקב"ה. אם נאמר שהכל מה' הרי שהרוצחים לא אשמים. זה לא הם! זה הכל גזירת שמיים, ולא היא!!!
הרשע הוא של בני האדם. "מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". אנו צריכים לתקן את עצמנו ומתוך כך לקוות שיבואו ימים טובים יותר.
בשולי שאלתך, הערת מה שנראה בעיני לעיקר.
אל תאשימי את עצמך! אל תקחי על עצמך אחריות בשל מעשיו של האחר. אינני מכיר את חברתך. אינני יודע איזה חיים היו לה. אני בטוח שמעטים וקשים היו ימיה. אבל, יהיו צרותיה אשר יהיו אין להקל בהגדרת חומרת המעשה של נטילת נפש. לכן, מובן למה לא התיחסת ברצינות לדבריה. וכי אאמין לחבר קרוב שלי שיאמר לי שהולך לרצוח?! לי אין עסק עם רוצחים. אם היה חשש כזה, הוא לא היה חבר שלי!
לכן, לא האמנת לה, כי לא העלית על הדעת שהיא מסוגלת למעשה שטות. אל תתייסרי. אל תאשימי את עצמך. השתדלי לתקן את המציאות בהוספת אורה, חן וחסד ובעז"ה תזכי את, ונזכה כולנו, לרחמי שמיים גדולים.


בברכה,

שי