שאלה
אהלן.
אני נ. נער דתי (אפשר לומר אפילו דתי לייט).
אני לומד בתיכון דתי באיזור המרכז, ויש תופעה שנמשכת כבר הרבה זמן, אבל שמתי לב שהיא מתחילה לבלוט ולצאת החוצה הרבה יותר בזמן האחרון.
העניין הוא כזה, אני לומד כמו שאמרתי בתיכון דתי, עם דגש על התיכון (מבחינתי, הרמה הדתית בסדר גמור), וגיליתי בשנה האחרונה שהמון אנשים (ביחס למה שחשבתי והגיוני לדעתי לפחות) בשכבה שלי, מסתבר, אטאיסטים.
שלא יצא שאני מיסיונר או משהו כזה, אין לי שום בעיה עם אמונה של אדם איך שתיהיה, מכבד כמה שאפשר. השאלה העיקרית שלי, היא למה זה לא יכול להיות דו צדדי ? אני מכבד ומכבד כמה שאפשר, והם (לפחות רובם, יש גם צדיקים בסדום) מנסים שוב ושוב להגיד לי כמה אני טועה באמונה שלי, ולפעמים זה מגיע גם לרמה שאני באמת מרגיש רע עם עצמי בקטע הזה, אין טיעונים שאני אוכל להביא כנגדם.
שלא תחשוב שחס וחלילה האמונה שלי מתקטנת בעקבות הדברים האלה, עברתי שנה של ניסיון חזק מאוד, וברוך ה' אני עוד חי ונושם תורה ומצוות ברמה מספקת.
ברוך ה', נולדתי עם שכל, והדבר שהכי מרגיז אותי במה שהם אומרים, שבדרך כלל הם תופסים מאנשים דתיים אנשים דפוקים לגמרי, בלי טיפת היגיון, כשזה בכלל לא נכון, ויש לזה מספיק ראיות. הקטע הוא שידוע, שכאשר אומרים לבנאדם משהו מסויים, גם אם לא מאמין בזה בכלל, בסופו של דבר זה מחלחל, ולפעמים אני באמת מוצא את עצמי אומר "אני באמת פחות טוב מהם ? ".
קשה לי, באמת קשה לי, גם מבחינה נפשית, שהעניין הזה באמת קצת הורג לי את המוח והלב במובן מסויים מבחינה אישית, וגם מבחינה לאומית, שאני באמת לא מבין איך נוצר קרע כזה גדול בעם ? מה אנחנו כקבוצה דתית עשינו רע שזה מגיע לנו ? בסך הכל אני חושב שהתורה, מלמדת לערכים טובים כמה שאפשר, למה הם מנסים להראות לנו שוב ושוב כמה אנחנו טועים ? איש באמונתו יחיה לא ?
צריך להבין שהתופעה היא לא רק בבית ספר שלי, אני לומד גם באוניברסיטה יש לא מעט חבר'ה כאלה (אני באמת מנסה להתרחק מהם כמה שאני יכול, לא בקטע של לשנוא אותם, בקטע שאני לא רוצה לשמוע את הטיעונים האלה כל היום, מגיע לי קצת חופש מהדברים האלה אני מניח), ובפייסבוק בכלל אין מה לומר, כמות הקבוצות שנפתחו שבאות ע"מ לרדת ולפגוע באנשים מאמינים היא משוגעת לגמרי.
אשמח לקצת מילות עידוד וחיזוק
תודה רבה לרב על הזמן שפינה כדי לקרוא.
גמר חתימה טובה
נ.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מצבך בסך הכל טוב. הפתיחות שלך כלפי דעות של אחרים מעידה על הבטחון והחוזק שלך באמונה שלך. זו ברכה אישית שהקב"ה העניק לך.
הסגירות והשנאה שיש לחברים שלך נגד הדתיים היא סימן לקשיים שיש להם עם עצמם. מי ששונא ונלחם נגד דרכים אחרות מעיד על חולשה שיש לו בדרך שלו. הוא נלחם נגד אחרים אבל הסיבה טמונה בליבו שלו, בקשיים שיש לו עם עצמו.
אתה נפגש עם חילוניים לוחמניים ומתרשם כאילו רק הם קיימים. כאשר תצא מאזור המרכז, תפגוש המון תופעות אחרות. אחד המקומות הסבלניים בארץ זו ירושלים. בירושלים יש הכל, וכולם חיים יחד (לא אמרתי שכולם אוהבים זה את זה).
יש בירושלים כמובן קצוות: חילוניים ששונאים דתיים ודתיים ששונאים חילוניים (אגב שנאת אחים כזאת קיימת גם על רקע פוליטי או חברתי = שנאת שמאל וימין...).
לשמחתנו יש בירושלים (ובעוד מקומות רבים בארץ) גם הרבה חילוניים שמכבדים דתיים; יש מסורתיים (מכל מני סוגים) יש דתיים (מהמון גוונים) שמכבדים חילוניים.
בראיה סטטיסטית אפשר לציין שבתוך 7 מליון יהודים בארצנו, יהיו בודאי הרבה דרכים והמון גוונים.
אני מאוד כואב מסקנה אחרת שעולה מתוך התמונה שאתה מצייר: מצער אותי שתלמיד דתי, בבית ספר דתי, מרגיש מצוקה רוחנית חברתית בגלל שהוא דתי...
בית ספר דתי צריך להיות 'בית' עבור נער כמוך. אתה אמור להרגיש שבית הספר מחזק את הזהות והבטחון שלך כנער מאמין ולא להיפך.
אני לא מטיל עליך שום אחריות למציאות החינוכית שאתה מתמודד אתה, הנהלת בי"ס צריכים להיות אחראים על כך. החלק שלך זה לשתף אותם בתמונה שאתה מצייר, אולי תעתיק את הדברים שכתבת כאן ותשלח אותם (אפילו בעילום שם) למנהל בית הספר שלך?
לענין הקבוצות החילוניות בפייסבוק, אינני מתמצא בפייסבוק.
ברשת אני יכול להציג לפניך אתרים של חילוניים שמכבדים דתיים ומבקשים (בלי לחזור בתשובה) להיות שותפים לחיי האמונה.
http://www.btfila.org/page.asp?page_parent=185