שאלה
שלום הרב,בעלת תשובה, יש לי תאומים בני שנתיים, המשפחה של בעלי כשהולכים אליהם או כשצריכים בייביסיטר תמיד מוכנים לעזור ומושיטים יד , ואילו אצל המשפחה שלי, לתת עזרה זה להיות "פראייר", זה כמובן לא נאמר במפורש אבל אני מכירה אותם וזוכרת את הלך הרוח בבית הזה.
במפגשים עם אמי, לא משנה כמה קשה לי באותו רגע עם הילדים, היא פשוט יושבת ומסתכלת עליי ... היא לא עוזרת. וכשמבקשים בייביסיטר(כבר לא מבקשים) היא תמיד מתחמקת. אמי היא אישה שמאוד מרחמת על עצמה
ותמיד מחפשת שירחמו עליה. כשאני שואלת אותה למה את לא עוזרת לי ?
היא אומרת שגם לה לא עזרו והיא גידלה אותנו לבד, ושקשה לה כי היא לא מרגישה טוב ... היא באמת לא בבריאות איתנה אך כשהיא רוצה היא מאוד מסוגלת להתאמץ. בפעם האחרונה ששאלתי אותה למה היא לא עוזרת(בשיא העדינות, ובשאלה, לא בקביעה), היא ממש נפגעה ואמרה לי שאם אני שונאת אותה שאני אשמור את זה בלב שלי ולא אגיד לה ושקשה לה היא לא יכולה לעזור והיא כן עוזרת במה שהיא יכולה.
כשאני רואה הורים אחרים עוזרים לילדיהם זה ממש כואב לי ואני מרגישה גלמודה. איך להתמודד איתה? תודה מראש.
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
אי אפשר לשנות אנשים וגם לא צריך,
לא כדאי לצפות מאנשים אחרים שיעזרו לך, צפיות הן מתכון בדוק לאכזבות,
נכון שיש משפחות שאצלם העזרה זורמת בחיים ולא מרגישים פריירים, אבל מהשואות למשפחות אחרות לא יוצא שום דבר טוב.
תתמקדי בכך שאת רוצה לגדל משפחה ששם העזרה אחד לשני תהיה בשמחה, להתחיל לחנך לכך מהילדות והנערות ותזכי לרוות נחת מהיחס הטוב שביניהם.
בברכה,
דני ארגמן