שאלה
שלום לכבוד הרב,
אני בחורה בת 24, גרה במעונות וסטודנטית, מגיעה הביתה לחופשות וסופי שבוע. יש לי בעיה. אני מאוד אוהבת נקיון, בלגן ולכלוך גורמים לי סבל, פשוט קשה לי לראות את זה.כשאני רואה לכלוך ובלגן אני מיד מנקה, רק כשאני ממוטטת מעייפות אני לא נוגעת בבלגן. אני משתדלת לעבוד על זה כי אני יודעת שזו בעיה ומשתדלת לעשות דברים הכרחיים ולהשאיר את השאר. בכל אופן, אימא שלי מאוד מאוד בלגניסטית לעומתי. כל פעם, כשאני מגיעה הביתה, אני מתחילה לסדר. כשאימא שלי יוצאת אני מנצלת את ההזדמנות, מנקה את כל הבית ועושה לה את כל הכביסה. הבעיה היא שהיא שונאת את זה. פשוט יש לה "סדר משלה", היא טוענת שכשאני מסדרת היא לא יכולה למצוא כלום. היא אומרת: "את לא מנהלת כאן את הבית." אני עונה שאני בסך הכל מסדרת. אני באמת משתדלת להשאיר את הדברים שלה במקומם במידת האפשר, או לרכז אותם באיזה מקום ולהודיע לה איפה הנחתי. אני עושה זאת באופן קבוע, כדי שלא יהיו לה תלונות. הבעיה היא שפעם לא הייתי ככה, והיא נכנסה למין לחץ כזה שאני אגע לה בדברים/אזיז לה וכ'ו. אני מסבירה לה שהשתניתי, שהדברים במקומם, שלא נגעתי. אבל מישהו אחר מזיז לה והיא ישר מאשימה אותי. אני משתדלת לא לקחת את זה ללב אבל זה קשה ולפעמים זה עושה לי טינה בלב (בגלל שאני מסדרת לה והיא בכלל לא שמחה מזה ורק מטיחה בי).
הכי קשה לי עם המטבח.יש לי חולשה גדולה למטבח נקי. ואז אימא שלי נכנסת למטבח, מבשלת ואופה (ואני מעריכה זאת), אבל היא משאירה אחריה כזה בלגן! אז אני אומרת: "איזה בלגן"" ומתחילה לסדר, כי אני לא אוהבת לאכול לפני שזה יהיה נקי, לא סובלת לראות את זה ולא לעשות כלום. אבל אימא שלי עוצרת אותי: "תפסיקי, אני אעשה את זה."- אבל אני מכירה אותה, אם אניח לה לעשות זה יישאר מלוכלך עד 12 בלילה. ולא בגלל שאימא עצלנית, פשוט איטית ומבוגרת. אני עונה לה:"אני יודעת מתי תעשי את זה. תני לי לנקות, אסור כבר לשטוף כלים???" אני מרגישה את המתח עולה בתוכי. משתדלת לא להתרגז. אימא עונה: "אני לא אוהבת שאת שוטפת, כי את מבזבזת המון מים וסבון." (לעומתה. כי היא משתמשת ממש בטיפה סבון. אבל אני שוטפת ביותר סבון כדי שיהיה נקי.) אני עונה, "אני לא מבזבזת." וממשיכה לנקות.
הכי מרגיז זה כשהיא יוצאת ואני מנקה והבית מבריק והיא מיד מפזרת את כל הדברים שלה בבית ומוציאה את כל המקרר ושוב נהיה בלגן תו
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
נכון המצב מורכב, אבל גם אם אמך תאפשר לך להתנהל כפי שאת חושבת, לא תפתרי כך את הבעיה,
מה תעשי אם תתחתני עם בחור מקסים אוהב מכבד מפרנס ונותן ביטחון, אבל בלגניסט לא קטן?
אי אפשר לשנות את כל האנשים שמסביבנו,
הנה, עכשיו זו הזדמנות ללמוד לחיות עם אנשים בעלי אופי שונה, נכון, כתבת שאת לא מנסה לחנך אותה, וזה טוב מאוד, אבל לא מספיק, כי בלב עדיין זה מפריע לך מאוד.
אחרי הכל זה הבית שלה, וזה הסדר שלה, יש לה סדר פנימי כזה שכשהכל במקום היא לא מצאת כלום, אפילו אם זה היה בלגאן אמיתי שגם היא לא מוצאת את הדברים שלה, לא צריך לעשות לה "סדר",
אולי עצם הנכחות שלך ויוזמה שלך מצביעה לה על איזה חולשה שהיא צריכה להסתדר איתה.
להתרגז על כך שיש בלגן-זה ענין של החלטה במידה מסוימת- אם תשלימי עם העובדה שכך מתנהל הבית, תוכלי להשתחרר מהכעס הזה.
ראויה להערכה העובדה שאת מנסה ובדרך מצליחה לא להעיר לאמא שלך.
כל טוב,
דני ארגמן
052-7710491