אמא והמשפחה

ב"ה

לשואל שלום,

אני רוצה לגעת בשתי נקודות העולות מתוך דבריך,

א. היחס לאם – חשוב שיהיה נקי משיפוטיות,
אנחנו לא יכולים לדעת מה עבר עליה במשך שנות חייה,
אולי היא סבלה הרבה דברים בשקט,
אולי היו לה הרבה בעיות לא פתורות,
אולי היתה לה ילדות או נערות קשה, -עוד לפני שנולדת...

אדרבא, במקום להעלות תמיהות איך אישה בת חמישים פתאום נמאס לה מהדת -
צריך להעריך אותה על כך שלמרות הקשיים הרבים היא שמרה על אורח חיים דתי,
וגם כעת היא מוכנה לכבד את הדת בשבילכם.

בסופו של דבר גם הורים שיש עליהם קושיות צריך לכבד,
וזה אמור להשפיע גם על ניסוח הדברים.
ומהמקום הזה ניתן לפנות לשאלתך,

ב. אמך מצהירה שהיא לא תופיע לאירוע שהדודים יהיו נוכחים בו,
ואתה שואל מה לומר לה,

אני מניח שאתה רוצה לשנות את החלטתה ואת מעשיה,

אני לא חושב שזה כיוון נכון, מכיון שההחלטה יושבת על מקום רגשי קשה,
שום רציונאל לא יכול לעבוד כאן,
במקרים מעין אלה, על פי רוב, ככל שמנסים לשכנע את האדם כך היא מתבצר יותר בעמדותיו,

אתה לא חייב להסכים לכל מעשיה והחלטותיה,
אבל חשוב שתגלה כלפיה הבנה לכעס שלה,
ולדבר שממנו היא נפגעה,

מהמקום הזה של כבוד והבנה,
תביע את הצורך שלך,
שאתה רוצה שאמך תגיע לשמחתך,
ותשאיר לה את ההחלטה מה לעשות,

אם לא תבא בדרישה אלא בהבעת צורך, מתוך כבוד והבנה,
יש לקוות שהיא תמצא פתרון יצירתי למצב,

גם אם היא לא תבא, זו החלטה שלה,
אמנם המצב לא נעים, אבל אי אפשר לשנות אנשים,
אלא לאפשר להם לבחור בחירות אחרות.

שהשלום שלו ישים עליכם ברכה ושלום!

שנה טובה,

דני ארגמן