שאלה
א. מה דין אכילה ושתיה לפני התפילה?
ב. אדם ששותה לפני התפילה בשבת, האם צריך לקדש? וכיצד תנהג אישה בעניין זה?
תשובה
מהפסוק "לא תאכלו על הדם" למדו חז"ל שלא לאכול קודם שנתתפלל על דמנו. כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל, עליו הכתוב אומר "ואותי השלכת אחרי גויך" - לאחר שנתגאה (גויך=גאיך) זה קבל עליו מלכות שמים" (ברכות י,ב). לפי הזוהר יש בכך גם משום "לא תנחשו ולא תעוננו".
א. לדעת הרמב"ם איסור האכילה והשתיה קודם התפילה הוא איסור תורה.
מותר לשתות מים, כי אין בכך משום גאווה, ואפילו בשבת, כיון שעדיין לא חלה חובת קידוש.
הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים, ומותר להם לשתות ולאכול, כיון שאינם יכולים לכוין בתפילה, והשתיה והאכילה היא כרפואה עבורם. אבל גם אלה לא ישתו בחבורה, אלא בצנעה.
ב. נחלקו הדעות אם בשבת קודם לשתייתם עליהם לקדש. לדעת המשנ"ב (בה"ל סי' רפט ד"ה חובת קידוש) חייבים לקדש, ואילו דעת כף-החיים נוטה שאינם חייבים. בגלל מחלוקת זו חמורות האכילה והשתיה בשבת קודם לתפילה, ויש להימנע מהן ככל האפשר.
גם מי שקידש לפני התפילה, חייב לקדש שוב אחר התפילה, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות.
חולה שאכל לפני התפילה בשבת יכול להקל ולא לקדש לפני התפילה, מפני שאז יצטרך לשתות יין כמלא לוגמיו, וליין אין הוא נזקק מחמת מחלתו.
חיילים שמתחילים בפעילות בשבת לפני זמן תפילה - מותר להם לאכול ולשתות ללא קידוש.
אשה הרגילה להתפלל בכל יום, יכולה לשתות לפני תפילת שחרית בשבת. אבל אשה שאינה רגילה להתפלל, אסור לה לשתות היות וחייבת בקידוש.
כשהיה מרן הראי"ה קוק זצ"ל חולה ונאלץ לשתות קודם לתפילה, היה לפני כן אומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", שכתוב בו: "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת".