שאלה
ראיתי את דברי הרב שמואל אליהו שהחזיר לי תשובה בעניין זה שגם נגיעה שלא חיבה הינה מדאורייתא...וכתב שהאומר אחרת לא קרא ולא שנה בתלמוד וברמב"ם וכו'.
ורציתי לשאול :
כתב הרמב"ם במצוות לא תעשה (שנג) : "הזהיר מהקרב אל אחת מן העריות האלו ואפילו בלא ביאה כגון * חיבוק ונישוק והדומה להם מן הפעולות הזרות , והוא אמרו באזהרה מזה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה , כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערווה * וכו' ".
ומזה מובן שחיבוק ונשיקה וכיוצא בדברים הגוררים מן ביאה הם האסורים .אך משמע ממש שסתם נגיעה מותרת.
ועוד שהשיג הרמב"ן : "והנה הרב מצא הברייתא הזו מפורשת ותלה דבריו באילן גדול אבל כפי העיון בתלמוד אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גילוי עריות כגון חיבוק ונישוק לאו ומלקות וכו' ועיי"ש.
א"כ גם לרמב"ם וק"ו מן הרמב"ן שסתם נגיעה הרי היא מדרבנן.
א"כ כיצד הרב שמואל אליהו יאמר אחרת?.
יהודה.
תשובה
בס"ד
שלום.
אתה מתכוון ודאי לתשובה:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=24484
או https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=8688
העבירו לי את השאלה והנה תשובתי.
ובכן זו מחלוקת ראשונים כפי שאכן כתבת. אבל דעת הרמב"ם היא שלא רק חיבוק ונישוק אסורים שהרי כתב ["והדומה להם מן הפעולות הזרות".] ומשמעות הענין היא כל נגיעה שיש בה חיבה.
להלכה נפסק כי נגיעה של רופא בחולה וכד' אינה נגיעה שיש בה איסור דאוריתא. אם כי יש מן המפרשים שכך סוברים (ש"ך יו"ד קצה) אבל ההלכה לא נפסקה כך.
לחיצת יד היא נגיעה של חיבה, ואף שיש מי שיאמר לך שזו נגיעה של נימוס - אין זה כך כי נימוס זה בא להראות חיבה.
[ועוד] שאם אדם רגיל בכך ודאי הוא שלא ימלט מליפול בנגיעה של חיבה. כי כשאדם רגיל בדבר יום יום - צריך להזהר אפילו מחשש רחוק, וזה חשש קרוב.
[ועוד] שההפרש בין חיבה לשאינו חיבה הוא כל כך דק. לפעמים נראה לאדם שאין בזה חיבה, אבל אחר כך בביתו על משכבו הוא מרגיש שהיתה בזה חיבה גדולה והרהור עבירה.
כל זה לדעת הרמב"ם ז"ל. אמנם לדעת הרמב"ן האיסור הוא מדרבנן כפי שכתבת. אבל חכמים החמירו בנגיעה זו כמו דאורייתא ויותר וראה בגמרא מסכת סנהדרין דף עה/א
[
"אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל!!
אמרו חכמים: ימות ואל תבעל לו.
תעמוד לפניו ערומה!
ימות ואל תעמוד לפני ערומה.
תספר עמו מאחורי הגדר!
ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
פליגי בה רב יעקב בר אידי ורב שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה.
בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה. מאי כולי האי?
רב פפא אמר משום פגם משפחה רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות".]
אם כן אתה רואה כמה החמירו חכמים בענין זה עד כדי מצב של מיתה אפילו שלדעת הרמב"ן זה איסור דרבנן. מובן וברור שאין כוונת חכמים לומר שכל פעם שאדם מספר עם אשה מאחרי הגדר הוא עובר על עריות וזה איסור של "יהרג ואל יעבור". רק כשהכוונה היא כוונת זנות, כשהוא רוצה להנות מנשיותה, זה אסור ואפילו כשהיא פנויה מהטעמים שהסבירה הגמרא.
הלכה נפסקה כמו הרמב"ם שזה איסור דאוריתא ואנחנו לא יכולים לשנות את פסק ההלכה הזה. וגם לא רוצים.
בהצלחה
*********
ראה לקט תשובות על נגיעה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=21861
ולקט תשובות על לחיצת יד
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32794