שאלה
לכבוד הרב אני פונה אליך בגלל שכבר נמאס לי מהחיים, ואין לי יותר מה להפסיד. אני לא יודע מה לעשות יותר עם החיים שלי - אני מסכל לכיוונים ואני לא רואה שהעולם הזה בשבילי. אני לא מתאים לכאן ואני רק סובל.
אני חושב וחושב... ואני לא מוצא מקום בשבילי. אני ממש אבוד ...
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אני חרדי לשעבר.. ושמתי לב שמאותו הזמן שהאמונה שלי נעלמה, אני ירדתי לדיכאון נורא ( זה היה תהליך של שנתיים )
בגיל 15.5 נפלתי מהישיבה האחרונה שלי.. יצאתי כי רציתי מקום ללא מסגרת, והיה נמאס לי להיות תמים.. רציתי להכיר עולם ולהיות חילוני ללא גבולות ( זה מה שחשבתי בזמנו )
למען האמת לא הייתי יוצא למסיבות בכלל. מה שהייתי עושה זה יוצא הרבה מאוד למיד-רחוב בערים שונות. אוכל בחוץ, עובד ונהנה מהחיים - לא יותר מזה.
*** נקודה חשובה מאוד : ***
נפלתי מהדת בגלל שאני ראיתי את החרדים באור אחר : הם בשבילי היו "לא אנשים" לא כאלה שתפחד מהם, או שתסובב את המבט שלך אליהם.
ולכן הלכתי לחילונים.. כי בזמנו חשבתי שאנשים יתנו לי כבוד אם אני יראה כזה.
לא נפלתי בכלל מהסיבה של רצון להכיר את המין השני.
נמשיך : וכלל שהזמן עובר כבוד הרב, אני מתחיל להרגיש שאני מנתח יותר מידיי דברים.. למשל: איך הוא הסתכל עליי, ולמה היא עשתה לי ככה עם היד, ותמיד מביטים בי וכו.. דברים שאנשים אחרים יזרמו איתם ולא יתקעו - אני לא זרמתי. והתחילו להתפתח לי מחשבות כפייתיות.. מנתח את הדברים הרעים ( בעיה פסיכולוגית התחילה להתפתח ).
עד גיל 17/17.5 הייתי יוצא לפחות 3-5 פעמים בשבוע - אני לא מגזים. ובהדרגה הפסקתי לצאת.. כי חשבתי שכולם שונאים אותי, ושתמיד מדברים עליי מאחורי הגב - זה לא היה נעים ( לא שבאמת היה ככה, אלא פשוט המוח שלי ניווט לי את המחשבות לכיוון השלילי תמיד! )
ניתקתי קשר מחברים, ידידות - מכולם. ומצאתי את עצמי יושב בבית לבד.. כותב שירים, ומחזר לי שירה.
נהייתי כל-כך מדוכא ומפוחד, עד כדי כך שפחדתי לעבור ליד קבוצה של אנשים, או סתם כמה בחורים.
הבנית שמשהו פה לא בסדר ואני לא יכול לראות את עצמי נופל בצורה הזאת..
אחי הגדול הוא מוזיקאי, ועושה אירועים, משכיר הגברה וכו.. ואני הייתי יוצא איתו לאירועים שונים, ( גם לעזור לו, אבל יותר מהבחינה של לצאת ולנסות לעבוד על עצמי בסביבה של אנשים) ופשוט הרגשתי שבכל רגע
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני לומד אותך ממה שאתה כותב על עצמך (ציטוטים):
"אם אני כל-כך מיוחד לבורא העולם, אז למה הוא לא מרים אותי?
הרי הוא יודע שאני חלש, שבור וכבר אין בי כוח יותר..
אני פה ושם מתפלל...
הפעם האחרונה שהתפללתי זה היה לפני חצי שנה לערך (ואני זוכר שהתפללתי יחיד, והתפילה הייתה בכוונה עצומה. הרבה דמעות ירדו - אבל שום דבר לא השתנה)
אני לא יודע מה לעשות... אני חושב על להתאבד. אפילו שאני יודע שאני אסבול שם למעלה (אני יודע שיש בורא לעולם) אני חושב שעדיף שאני אסבול שם, מאשר לחיות פה ללא מטרה".
עד כאן דברים שלך.
תקרא אותם, תשאל את עצמך, האם כך כותב אדם חילוני?
אתה בכלל חילוני?
אתה מלא אמונה יותר מהרבה דתיים מוצהרים! אבל אתה נלחם נגד האמונה שלך.
אני משער שההתרחקות שלך מהעולם החרדי היתה על רקע של תחושת מחנק, היה קשה לך בעולם החרדי. אבל במקום להפרד מהעולם החרדי נפרדת (כאילו) מאלוקים.
בדברים שכתבת - אפשר להרגיש בברור שאתה לא רוצה להפרד מאלוקים. הקשר שלך אתו קיים אבל לא מקבל ביטוי.
אחרי שהפכת חילוני גילית שהסיבות שהרחיקו אותך מהעולם החרדי לא קשורות לחרדים אלא לך.
גם בעולם החילוני לא טוב לך. אתה מתקשה מאוד להשתלב בחברה החילונית.
נראה שאתה צריך לשוב חזרה:
קודם כל לחזור אל הקב"ה, להתחיל שוב להתפלל ולקיים מצוות. הנפש שלך מבקשת זאת.
נראה לי שחזרה לחברה החרדית גם תועיל לך. שם תרגיש הרבה יותר בטוח. זה השדה שבו גדלת.
אתה צריך למצוא מקום פתוח ומקשיב - אולי ישיבה חסידית, אולי מקום של חוזרים בתשובה.
נראה לי שכאשר תחזור לעולם החרדי, תוכל לחזור למשפחה שלך - גם ממנה תקבל הרבה כוח ובטחון.
במקביל לחזרה הזאת אתה צריך לקבל תמיכה נפשית נכונה ויציבה. אם אתה צריך תרופות או שיחות טיפוליות - כל אלו צריכים לבוא יחד עם חיים מסודרים ובטוחים.
לסיכום: תחזור ´הביתה´ למקומות הרוחניים והחברתיים בהם גדלת מילדותך. שם תרגיש יותר בטוח, יותר נוח וממילא גם יותר שמח.
תשוב אל ד´ - אל חיים יהודיים מלאים.
תשוב לבית שלך - להורים ולאחים שלך.
תצטרף למסגרת (לימודים או עבודה) מתחשבת ולא חונקת.
תחזור לטיפולים הנפשיים הנדרשים.
אני בטוח שתמצא את עצמך יותר מצליח ויותר שמח.
שנה טובה!