שאלה
בס"ד
לכבוד הרב, שלום
אודה לרב מאוד אם יוכל לענות לי על כמה דברים.
קשה עלי מאוד לשמור על מידת הענווה.
ויש כמה דברים שאני רוצה לדעת.
1. האם לשים בושם על הגוף, יש בזה מן הגאווה? ומה הדין בשבת?
2. האם לשיר בתפילה בקול רם בשבת. יש בזה מן הגאווה?
3. האם עדיף דווקא להיות משפיע על אחרים או להיות נחבא אל הכלים?
4.האם מה שנאמר "להתרחק מן השררה" זה גם על גבאי? ורב?
כיצד אוכל להתגבר על מידה רעה זו?
בתודה רבה.
תשובה
בס"ד
1- לגבר אסור לשים בושם - מותר רק מונע זיעה. יש בזה דרכי נשים ולא ילבש גבר מלת אשה. לאשה זה חיובי מאוד לשים בושם, וכמובן גם שם בגבולות הטעם הטוב.
גבר ששם בושם - מחשיד את עצמו, גם בעיני חזל וגם בעיני הבריות.
2- לשאלה זו אעתיק לך שתי הלכות כלשונן מספר "בן איש חי" - הלכות שנה ראשונה - פרשת מקץ
(ה) אסור להתפלל בעצבון, דאם יתפלל בעצבון אין נפשו יכולה לקבל אור העליון הנמשך עליו בעת התפילה, ורק בשעת וידוי יתעצב על עונותיו, וקודם תפלה יקבל מצות ואהבת לרעך כמוך, ולכן אם יש אדם מישראל בצרה יתפלל עליו כל יום בפירוש, ועי"ז תכלל תפלתו בכלל תפלות כל ישראל ותעשה פרי למעלה:
(ו) אפילו הזמירות לא היה אומר רבינו האר"י ז"ל בקול רם, כדי להראות הכנעה, ורק ביום שב היה מרים קולו בנעימה מעט יותר ממנהגו בחול לכבוד שבת, וכשהיה קורא איזה פסוק מתנ"ך בתוך התפילות דמיושב היה קוראו בטעמים שלו,
3- במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש. אם יש אנשים שעושים את המלאכה - שב בצד בשקט או חפש מקומות שאין אנשים.
4- כן. אבל אם אין מי שירים אשפה - עושים גם את זה, ואם אין רב או גבאי מתאים במקום - עושים גם את זה.
5- להתגבר על גאוה על ידי שאדם מכיר את ה' יותר טוב ועל ידי שחושבים על מצבו של עם ישראל, ועל אהבת אמת אליו.