איך ההתנתקות יכולה לקרות?

בס"ד


לפעמים זה קורה שה' לא איתנו "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא"
לפעמים הוא איתנו אבל זה לא ניכר. בשיר השירים (פרק ב ט) כתוב על המב הזה "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים".
הוא נמצא ורואה אותנו אבל אנחנו לא רואים אותו. הוא נותן לדברים להתרחש אבל לא לכל דבר. כמו אמא שמשגיחה מרחוק על הבן שלה. היא לא מתערבת בכל דבר שהוא עושה עד שהוא אל מסכן את חייו. שהו אלא עובר את הגבול שהיא הציבה.

איך ה' מרשה לדבר כזה לקרות?

רמת ההשגחה של ה' עלינו היא תוצאה ישירה של רמת ההכרה שלנו בו. כל הפרק הראשון של הספר נפש החיים מסביר את הקשר ההדדי הזה. ככל שאנחנו יותר מכירים בו. כך הוא יותר מכיר בנו. אפשר לקרוא את זה במזמור שמתאר דוד המלך בתהילים צא:
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: (ב) אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: (ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: (ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: (ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: (ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: (ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: (ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: (ט) כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: (י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: (יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: (יב) עַל כַּפַּיִם יִשָֹּאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: (יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: (יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: (טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: (טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

אתה רואה שככל שהאדם יותר יושב קרוב לאלוקים – כך גדולה השגחת ה' עליו. כמו שנאמר בברכות בפרשת בחוקותי "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם"

ואם ישאל מי שישאל הרי היינו כל כך קרובים לאלוקים. כל כך התפללנו אליו. כל כך הכרנו במלכותו. כתבנו על החולצות "ה' הוא המלך" נענה לעצמינו אולי רק אנחנו התפללנו. אולי רק לנו זה היה חשוב.

אולי בגלל שתושבי תל אביב (ברובם הגדול) לא התפללו לישוב גוש קטיף אולי זה לא עניין אותם. אולי עניינו אותם שטויות והבלים כמו "כוכב נולד" ועוד איזה דברים בטלים אחרים.

אולי כך ואולי אחרת. אני לא יודע לומר אבל אני כן יודע לומר כי מבחינתינו אלוקים לא התפטר. הוא חי וקיים ונושם וחושב אחרת מאיתנו. אנחנו חשבנו שהוא צריך לעזור ולהתערב והוא חשב אחרת. דבר אחד ברור. אנחנו חייבים להרחיב את השורות!!

בהצלחה