שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב יש לי שאלה בנושא המצווה שצריך לאהוב כל אחד מישראל עכשיו אני מתוך הרגל בוא נגיד אוהבת כל אדם במובן כללי כי כולנו יהודים אבל לאחרונה אני נתקלת באנשים שאני ממש ממש לא מתחברת אליהם ויוצא מצב שלצערי אני לא סובלת אותם אני יודעת שאסור לשנוא אבל אי אפשר בכח להתחבר ולאהוב כל אחד אומנם אני משתדלת לא לזלזל באף אדם אך יש מצבים שלאחרונה אני לא מתחברת לכל טיפוס האם זה סוג של עברה? אם כן איך שולטים ברגשות אשמח לקבל תשובה בהקדם תודה רבה
ושנה טובה לכולם
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מצוות 'אהבת ישראל' אינה מכוונת לרגשות שבלב (כמו שאוהבים בן זוג או בן משפחה).
המצווה מכוונת לעולם המעשה: שמירת כבוד הזולת ונכונות לדאוג לו ולרכושו – להשתדל לדון את הזולת לכף זכות, להשתדל להציל את הזולת ואת רכושו כפי שאדם משתדל בעד עצמו.
בהלכות דעות הרמב"ם כותב על מצוות 'אהבת ישראל' (הלכות דעות פרק ו הלכה ג):
"מצוה על כל אדם
לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו
שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך',
לפיכך צריך לספר בשבחו
ולחוס על ממונו
כאשר הוא חס על ממון עצמו
ורוצה בכבוד עצמו,
והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא."
אמנם יש קושי לממש אהבה כזאת כלפי אנשים שאיננו מחבבים, אבל זה בהחלט אפשרי שהרי אין חובה לחבק בחום את הזולת, גם לא להרגיש חיבה בלב, אין אפילו חובה לחייך אליו. אין כאן בכלל דרישה להרגשה פנימית בלב כלפי הזולת. הדרישה היא רק במעשה ולא ברגש ולכן היא אפשרית.
אוסיף ואומר שעל פי העקרון של הרמב"ם: 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות' – הכבוד והעזרה שאדם נדרש להעניק לזולת באופן מעשי יעצבו בהמשך גם בלב רגש חיובי כלפי הזולת.