אחותי מזלזלת בהורי

בס"ד

שאלתך מאוד כואבת, אכן זהו נגע שעובר בהרבה בתים, שזמן גיל המעבר, עובר דרך מרדנות שלא מכוונת נכון. באופן כללי צריך לדעת את הגבולות והם:

א- לא זורקים שום ילד מהבית - גם כשזה מאוד קשה.

ב- שלא מאפשרים בשום מקרה בזיון של הורים על ידי ילדיהם. גם אם הילד\ה או הנער\ה לא לוקחים חלק מ=במטלות שלהם בבית וההורים מוותרים זמנית, אי אשפר לוותר זמנית על עלבון ההורים.

[מה למעשה?]

בתור אחות גדולה. תפקידך בראש ובראשונה לעודד ולתמוך בהוריך. אמרי להם שמחלה זו היא עוברת, והיא תתבגר, זה קורה להרבה אנשים, בסוף היא תתפוס את עצמה וכו'. הם זקוקים לעידוד, וזה יעזור להם. תוכלי אף ליעץ להם איך להגיב, אך בזהירות גדולה, לא לחדור יותר מדי לשטח השייך להורייך.

כלפי אחותך, יתכן והיא מרגישה שמצפים ממנה להיות כמוך, או שמצפים שתתבגר בצורה עדינה, והיא רוצה להראות שהיא שונה והיא לא מה שמצפים ממנה. לכן כדאי לך, לשדר לה דרך מעשייך ודיבורייך, שאינך מצפה ממנה לכלום, לא שתהיה כמוך ולא שתתבגר בצורה מסוימת, אלא שתהיה היא וזהו, ואת סומכת עליה, והיא בוגרת מבחינתך, וכך היא תהיה פחות במתח ותתבגר יותר ברוגע.

יתכן ויחס זה יתאים אף מצד ההורים, אך ביתר זהירות שלא תנצל זאת אלא שתבין שבאמת סומכים עליה.

ולהורים שלך הייתי ממליץ ללכת ליעוץ חינוכי. זה כמובן לא בושה כלל, אלא דבר נורמלי ובריא. בהתחלה עדיף שילכו בלי אחותך ואח"כ עמה. (עדיף שהיועץ יהיה ירא שמים, וישנם רבים כאלו).

אני חושב שהקו העיקרי צריך להיות, שיש לה רצון משלה וזכותה לרצות, אך בתוך הבית היא חלק מהבית, ויש לה תפקידים מוגדרים. וכעת נתייחס אליה ביחס של אחד מול אחד, דהיינו, אם נוהגת בדבר אחד כפי תפקידה בבית גם אנו נעשה לה את תפקידנו, אם לא אז לא נעשה את תפקידנו כלפיה גם כן, לא נכבס בגדיה לא ננקה את חדרה, לא נקנה לה מצרכים חיוניים וכו'. כמובן שכל מעשה טוב שלה צריך להתלוות במתן פידבק נעים מצד ההורים (לא מוגזם), שתרגיש שמעריכים את פועלה הטוב.

בהצלחה רבה.