שאלה
שלום לך כבוד הרב
1) מדוע אהב יעקב את יוסף יותר משאר בניו? האם אהבתו ליוסף נבעה מאהבתו הגדולה אל רחל אימנו, שאותה הוא בעצם בחר ורצה להנשא?
2) בפרשת "ויגש", כתוב שיעקב מברך את פרעה. לפי הבנתי, כאשר יעקב בירך את בני יוסף, כתוב "ויברך ישראל..", כלומר כאשר השכינה שורה ביעקב אבינו, הוא נקרא ישראל. כאשר יעקב היה שקוע באבל עמוק, עד היום שבו הוא נפגש מחדש עם בנו יוסף, שמו מוצג רק כיעקב, ולא כישראל.
אם כך, האם יעקב אבינו בוחר את רמת הרוחניות בעת הברכה ("יעקב" או "ישראל"), או שהשכינה הסתלקה מפניו כשבירך את פרעה?
כלומר האם זה היה תחת שליטתו?
3) באותה פרשה, כאשר יהודה ניצב בפני יוסף, הוא בעצם מצהיר שהוא מוכן לשבת בכלא במקום בינימין, ובכך מוכיח ליוסף שהוא ושאר האחים למדו את הלקח בהטעות שעשו איתו.
כפי שיוסף משיב לו לאחר מכן, שזה היה רצון השם להכניסו למצרים ולהיות ל"אב פרעה". אם זה היה רצון השם, אם רצף אירועים רבים במהלך הסיפור על יוסף והאחים שלו היה תחת השגחה וכוונה מכוונת על ידי הקדוש ברוך הוא, מדוע זה נחשב תחת טעותם? אם הקדוש ברוך הוא רצה שזה יקרה, איך יכולה להיות להם בחירה אחרת?
אשמח לקבלת הסבר.
תודה רבה וכל טוב.
תשובה
שלום!
1) [ההסבר ]שהבאת מעניין ביותר. התורה כותב שהסיבה שיעקב אהב את יוסף יותר מכל בניו היתה משום ש"בן זקונים הוא לו" (בראשית ל"ז, ג´). בעיני, קשה לומר שהסיבה היא מפני שיוסף היה הילד הכי צעיר שהיה לו (כפי שפירש רש"י בפירושו הראשון: "שנולד לו לעת זקנותו"), כי בנימין היה צעיר יותר. וגם כל בניו נולדו לו בזקנותו, שכל השבטים נולדו בפרק זמן קצר של שנים בודדות, ואין שאר הבנים גדולים מיוסף בשנים רבות (עיין רמב"ן).
אונקלוס מתרגם ["ארי בר חכים הוא ליה",] כלומר: כי בן חכם הוא לו, וזה לפי דרשת חז"ל במילה "זקן" - זה קנה חכמה. רש"י מסביר שמחמת חכמתו של יוסף (שהתבטאה אחר כך בפתרון החלומות, ובהתנהלותו של יוסף מול אחיו) מסר לו יעקב את תורתו משם ועבר.
פירוש נוסף בתרגום יונתן: "ארום אקוני דיוסף דמיין לאיקונין דיליה", כלומר: בגלל שפניו של יוסף דמו לפניו שלו. וזה לפי דרשת המילה "זקונים" נוטריקון "זיו אקונין".
הדימיון בין יוסף לאביו הוא גדול ובכל תחומי החיים, החל משנאת אחיו, ירידתו לחו"ל, חיים מלאים צרות, אך אמונה גדולה בה´ למרות כל הקשיים.
2) ההסבר שהצגת מעניין מאוד. אני הייתי אומר שכשהוא נקרא "יעקב" זה כשהוא בצרות, מתמודד, אוחז בעקבי החיים. אבל "ישראל" זה מלשון שררה והצלחה. כשיעקב מברך את פרעה הוא מברך אותו בהכנעה, משום כבוד מלכות, בגלל שהוא מקבל ממנו מקלט בשנות הרעב, ולכן מתאים שם לקרוא לו יעקב ולא ישראל.
3) השאלה ששאלת נוגעת בשאלה הידיעה לעומת הבחירה. אנו מאמינים שמצד אחד יש לנו בחירה וחופש על מעשינו, אך מצד שני ה´ יודע הכל מראש. פרדוקס? נכון. וכבר אמרו חכמינו "הכל צפוי והרשות נתונה". באופן כללי אנו מסבירים שידיעת הקב"ה שונה מידיעתנו ואיננו יכולים להשיג אותה, וממילא הסתירה היא רק לפי ההבנה שלנו בידיעה, אבל ידיעת ה´ שונה לגמרי.
כמו כן, למרות שהמהלך היה חייב לקרות, שעם ישראל ירד למצריים, הוא היה יכול לקרות בכמה צורות אחרות, למשל שיוסף יחטף וכו´. אבל "מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב" (אבל עלינו לזכור שחטאם של האחים היה ממש דק מן הדק, כי אפילו אצל אנשים פשוטים כמונו זה מאוד מוזר לחשוב אפילו שאח יעיז לזרוק את אחיו לבור, ופה מדובר בשבטים הקדושים, אלא ודאי שיש פה מחלוקת רוחנית, ואין כאן המקום להאריך).
אפשר ללמוד מיוסף לקח חשוב, שלמרות שיש בחירה חופשית, ויש לכל אדם אחריות על מעשיו - את זה האדם יאמר על מעשי עצמו. אבל על מעשי אחרים, וכל מה שכבר קרה - אין תועלת בלחפש אשמים. השאלה מה יוצא מזה בפועל, איך נתמודד עם המצב עכשיו. וזה בעצם מה שיוסף אומר: זה לא משנה מה חשבתם עלי לרעה, העיקר שהקב"ה חשבה לטובה ויוצא לנו מזה טוב להחיות עם רב. אם נמשיך "להתבחבש" במי אשם, לא נתקדם מכאן הלאה, רק נמשיך לריב ולהציף רגשות שליליים. עדיף לפתוח דף חדש ולראות איך הכל לטובה.
אשריך שזיכית אותנו להגדיל תורה ולהאדירה, ולחשוף עוד מהשבעים פנים של התורה.
בהצלחה בכל!