שאלה
יש לי עבודה באמונה בנושא: אהבת ה' ויש לי כמה שאלות לגבי הנושא,אשמח אם תענו לי..
1.היו מקרים בעמ"י (אני לא זוכרת מקרה ספציפי) שכאשר הייתה אהבה ואחדות בעמ"י הם היו מנצחים במלחמות למרות שהיו עובדי עבודה זרה וככל הנראה גם לא קיימו את מצוות אהבת ה'. איך זה מתיישב עם חשיבות וגדולת המצווה?
2.אהבת ה' היא מצווה חשובה מאוד,צריך לחשוב על אהבת ה' בכל רגע ולהתרחק מלאהוב דברים גשמיים ואת האהבה הזאת להפנות לאהבת ה'. אז מדוע אנחנו יוצאים לעבוד וללמד במקום לשבת כל היום וללמוד תורה-לעשות נחת רוח לה' שזה כמובן נובע מאהבת ה'?ואפשר גם להוסיף מדוע יש מצוות שבין אדם לחברו?הרי במצוות שבין אדם למקום, אהבת ה' היא באופן ישיר, קיום מצוות שבין אדם למקום מעיד על אהבת ה' (אני לא מדברת על התחשבנות של שכר ועונש..),לעומת זאת קיום מצוות שבין אדם לחברו יכול להיות בגלל האכפתיות שיש לי לחברה וכו'..
3.עבודת ה' מאהבה היא מעלה גדולה מאוד,כיוון שאנחנו לא חושבים על שכר המצווה או עונש העבירה אלא מקיימים מצוות כי זו האמת ובגלל אהבת ה'.אז מדוע כתוב בתורה שכר של מצוות אחדות? (פתח ב-ח'..,כמו יחידות..)
תודה רבה! אני צריכה את זה בעיקרון למחר (ובכלל לחיים..) אז אשמח אם תענו לי מהר..
ושוב,תודה רבה!
תשובה
שלום!
אענה בקיצור רב, למרות שיש הרבה מה להאריך בנושא.
להבנתי, אהבת ה´ לא נמדדת בישיבה בעיניים בורקות במחשבות והתעלות רוחנית.
אהבת ה´ היא כזו שמתוכה אני שמח לעשות רצונו, אהבת ה´ מתבטאת בכך שאני אוהב כל מה שקשור לה´.
ה´ ברא עולם, יצר אנשים בצלמו, אם אני אוהב אותו - איך לא אוהב את בריותיו וארצה להיטיב להם? איך לא אפעל להיטיב לעולמו? איך לא אודה לו על המשפחה הנפלאה שלי ועל הילדים שלי, על החברים שלי ועל כל הסובבים אותי?
יש ביטוי מעניין שאנחנו אומרים בכמה תפילות, שאנחנו "מרוממים" את ה´. איך אפשר לרומם את ה´? שכל דבר שנראה נמוך ורחוק מה´ - אנחנו מאירים ורואים בו את אור ה´, את השגחתו, בריאתו, נפלאותיו, ובכך ה´ מתרומם.
ולשאלותיך:
א. אהבת הבריות היא במישור יותר בסיסי. יתכן מצב של אהבת הבריות כאשר לא זכו להגיע לאהבת ה´, וזה אמנם חבל, אבל אין פה עיוות והשחתה בנפש, רק פספוס. לעומת זאת, מקום שמקיימים מצוות בין אדם למקום ולא מצוות בין אדם לחבירו מבטא עיוות חמור, השחתה של כל המוסריות שטבועה בנו (שמקורה מה´! מכיוון שאנחנו בצלם אלוקים יש בנו מוסריות!).
כמובן שהמצב המתוקן ביותר הוא אהבת ה´ המובילה הן לקיום מצוות בין אדם לחבירו והן בין אדם למקום. אבל אם משווים בין קיום רק בין אדם לחבירו ורק בין אדם למקום - ודאי שמי שמקיים רק מצוות בין אדם לחבירו הוא במצב הרבה יותר גרוע.
ב. אהבת ה´ מתבטאת בשמחה מהעולם שברא, בשמחה מבריותיו, ואדם העובד לפרנסתו ועושה חסד, ומכוון לאהבת ה´ - הרי הוא עובד ה´ עצום.
ג. השכר והעונש נועד כדי לעזור לנו לפעמים, לתת מענה לטענות היצר הרע. כך לדוגמא: ברור שאנו רוצים לכבד את השבת, אבל אנחנו עלולים להתפתות ליצר הרע ולהתקמצן. העובדה שיש לנו הבטחה שמה שמוציאים על שבת אינו נכלל בחשבון הקצוב לנו מראש השנה, ושאפשר ללוות ולסמוך על הקב"ה שיחזיר - עוזרת לנו לא להסתבך מול היצר הרע.
מלבד זאת, אם לא היה שכר ועונש היה משהו מקולקל במערכת... אמנם אנחנו אוהבים ולא מקיימים מצוות בשביל השכר, אבל כמו שאדם האוהב את אשתו - ואינו מפנק אותה בשביל שכר, ובכל זאת, אם היא תמיד תחמיץ פנים ולא תחייך אליו בחזרה - הוא יפגע, כי משהו מקולקל במערכת הזאת, כך במצוות. איננו מקיימים בשביל השכר, אבל מאחר וה´ טוב ורחמן ברור שצריך להיות כזה.
השכר והעונש גם מעלים את אהבת ה´. לא רק שה´ ברחמיו נתן לנו חיים ועולם כזה נפלא וכו´, והוא לא חייב לנו כלום - הוא עוד ברוב חסדיו נותן לנו שכר על חובתנו הבסיסית - שמיעה בקול מצוותיו. איזה עצום חסד ה´! ישתבח שמו לעד! וזה ממלא את הלב באהבה כפולה ומכופלת.
כל טוב!