אהבה או אכזבה?

שאלה

לכבוד הרב שלום רב,

אני בת 22, בחורה דתית, לאחר תואר אקדמי, עובדת במשרה טובה, מבחינה כלכלית רגשית אני בנויה לחתונה בטווח הקרוב.

לפני מס' חודשים הכרתי בחור סטודנט שנה א' בן 23, בפגישה הראשונה השניה- יסתדר מצויין מבחינתי (והיה נראה שגם מבחינתו). בפגישה השלשית שלנו, הבחור הנ"ל אמר לי: שהוא לא מעוניין בקשר רציני כרגע אלא רק בעוד שנתיים מכיוון שאביו נכה וחייב לעזור לו בעבודה וכן הוא סטודנט שנה א' ועדין לא מבוסס כלכלית (בעוד שנתיים הוא יסיים לימודים ואחיו יסיים צבא כך שאחיו יוכל לעזור לאביו).

הבחור מאוד מצא חן בעייני כבר מההתחלה. יש בו יושר כנות ועוד מידות אחרות שלא ראיתי אצל אחרים. בכל אופן, הרגשתי מאוד חזק שזה המיועד. אבל אחרי שאמר שאינו מעוניין בקשר רציני נאלצתי לנתק את הקשר. שבוע שלם התייסרתי על כך ושוב יצרתי עימו קשר טלפוני ודיברנו על מה שהיה וכו'. המשכנו להיות בקשר בהתחלה רופף ולאחר מכן, זה התחזק מאוד נפגשנו כ-4 פעמים בשבוע דיברנו 3 פעמים ביום. ככל שהכרנו יותר הרגשתי שהוא המיועד עבורי. אנחנו מתאימים מאוד! והוא משלים אותי מכל הבחינות.. מה שלא קרה לי בעבר, ויצאתי כבר עם דיי הרבה בחורים. עם כל זאת, כל הזמן הזה הגדרנו את עצמנו "ידידים" אף על פי שבתוכנו זה לא היה כך... הרגשות שלי התפחתו יותר יותר עם הזמן, ואני ממש מרגישה שאני מאוהבת בו והוא היחיד שאני ארצה להתחתן.

מצידו- אני לא יודעת מה הוא מרגיש כלפיי, אך אני בטוחה שאילו היה יכול להתחתן איתי כיום היה עושה זאת כי יש בנינו כימייה מאוד גדולה. הלכתי לרב מקובל והוא אמר לי שבחור טוב כמוהו אני לא עוד אמצא (וזה בהחלט נכון, הוא מאוד טוב).

השאלה: מה אני עושה במצב הנתון, אני מאוד רוצה אותו, מאידך הוא לא רוצה להתחתן. איך אני יכולה לגרום לו למצב שכן ירצה למרות הכול? מה אני עושה עם עצמי שרק עליו אני חושבת? אני יודעת שזה מצב לא בריא לחלוטין! אני יודעת שאני במצב שמזיקה לעצמי. אבל כבר מאוחר מידי.. אני מרגישה שאם אני אאבד אותו אני אאבד גם את עצמי. לא יכולה להתנתק ממנו. דיברתי איתו על כך המון... נסינו להתנתק מספר פעמים אך ללא הועיל.

תשובה