שאלה
אני מודה לרב על התייחסותו לשאלתי הקודמת. בעקבות תשובתו עלו אצלי השאלות הבאות:
א. האם מי שיש לו יצר כזה צריך להתרחק מחבריו כמו התרחקות מנשים? אם לא - מה הגבול?
ב. האם יש מקור הלכתי ברור לאיסור אביזרייהו דמשכב זכור?
ג. האם יש איסור הרהור בדברים אלו? האם יש מקור לכך?
תשובה
בס"ד
א- צריך להתרחק כמו מנשים ויותר מזה.
ב- חכמינו למדו איסור קירבה של כל העריות זה מזה. והמילים "לא תקרב" שכתובים באחד מהם נוגעים לכולם. לאנשים שאין להם יצר הרע של גברים - אין הם בכלל עריות והרי זה כמו אב שמנשק את ביתו הקטנה.
אבל בגברים שיש להם יצר בזה הרי זה כמו שאר עריות האסורת אף בקרבה.
דין זה של "לא תקרב" הו אמיוחד בעריות שהוא לחלק מהפוסקים איסור תורה ממש. אבל לכל האיסורים של תורה יש כלל שאומר "סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב" דהיינו אומרים לנזיר לא להכנס כלל לכרם ענבים על מנת שלא יתפתה לשתות יין או לאכול מהאסור לו.
לכן שמשון שהיה נזיר והיה גבור גדול נפרד מהורים בדרך תמנתה על מנת להקיף כרם ענבים ולא להביא את עצמו בנסיון ובעקבות התרחקות זו מן החטא. זכה לקרוע את האריה ולשסע אותו כשסע הגדי. זכה להתגבר בגבורה עצומה שעד היום איננו מכירים מישהו בעוצמה של גבורה שכזו.
הכל הכל על רקע הריחוק מן הכיעור ומן הדומה לו.
לכן אמרו חכמינו שאסור לחשודים על משכב זכור להתיחד עם הגברים האחרים. אפילו חשודים בלבד. כל שכן בעלי נטיות אלו שאסורים כל עוד יצרם לא תוקן בענין זה. כך נפסק הלכה בשולחן ערוך. ומכאן בקל וחומר תבין שכל שכן וכל שכן שאסורה נגיעה וכל הקרבות כולם.
ג- הרהור בגברים אסור כמו הרהור בכל עבירה. שהיהורי עבירה קשים מעבירה ועוד שהם מביאים את העבירה עצמה.