תורה

שלום וברכה,

את שואלת שאלה גדולה וחשובה.

התורה היא בהחלט צריכה להיות מרכז החיים שלנו. היא מקור ההשראה שלנו, והמפתח לכל החיים שלנו.

היא המסר הא-להי של בורא העולם עבורנו איך לחיות את חיינו באופן שלם. כפי שכתוב בפסוק: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

ואומרים חז"ל שכל בריאת העולם הייתה בשביל גילוי ויישום התורה בעולם. הם דורשים זאת על הפסוק: "בראשית ברא א-להים". העולם נברא "בשביל התורה שנקראת ראשית".

יש עוד אמירות רבות בחז"ל על חשיבות קיום מצוות התורה ומעלת התורה במובנים רבים.

ואם תרצי אוכלי להרחיב ולשלוח לך מקורות נוספים על חשיבות קיום המצוות, ומרכזיות התורה בחיינו. וכפי שאנו אומרים בתפילה: "כי הם חיינו ואורך ימינו".

אם אני מבין את שאלתך, את שואלת על היחס בין מה שאנו יודעים שנכון לעשות, ובין מה שאנו עושים בפועל. איך קורה שישנו פער כל כך גדול בין הדברים.

זה אכן דבר כואב, שהרבה פעמים יש פער בין התובנות שלנו ובין המעשים שלנו.

הדבר קיים בקיום התורה, אך לא רק בה.

שימי לב, כמה אנשים אוכלים אוכל לא בריא, אפילו שהם יודעים שזה לא טוב לגוף שלהם. הדבר נובע מתוך מבט צר על הנוחות הרגעית שלנו על פני החשיבה העמוקה של המקום הנכון שלנו בעולם.

ובכל זאת אם ננסה לחשוב על העמוק של הדבר, ממה זה נובע, נראה שזה נובע מכמה סיבות:

א. יצר הרע.

בלשון חז"ל: "שאור שבעיסה מעכב". קשה לנו לקיים את המצוות באופן מוחלט, כי יש לנו יצר שה' ברא שדוחף אותנו למקומות היותר קלים ונוחים. כנגד יצר הרע צריך להתגבר ולהכניע אותו באופנים שונים, וצריך להרחיב בהזדמנות כיצד הדרך להתמודד מולו.

ב. הניתוק מהקדושה.

רבים מאתנו לא חשים מספיק את המיוחדת של הקדושה. לא מתפעלים מספיק מתפילה. ולא מתרגשים מלימוד התורה. יותר קל לנו להתחבר ולהתרגש מסרט חזק, מאשר תפילה משמעותית.

כנגד זה, אנו צריכים להשקיע הרבה כוחות כדי לזכות לטעום טעם חוויתי של קודש בחיינו.

דעי לך, שמי שבאמת חווה חוויות רוחניות יודע שאין דבק מתוק מזה.

כדברי אור החיים הקדוש בפרשת כי תבוא: "אם היו בני אדם מרגישים את מתיקות ועריבות התורה היו מתלהטין אחריה".

צריך להתאמץ כדי לחוש את מעלות הקדושה, אך אחרי שטועמים ממנה מבינים שאין דבר נפלא מזה. כלשונו של ר' נחמן מברסלב: "מי שטעם יין הונגרי - אותו לא יטעו כבר לעולם".

ג. בחירה בבינוניות:

הרבה אנשים מכל מיני סיבות מעדיפים לבחור בדרך הבינונית. הם יודעים את האמת, אך בגלל שהיא קשה, הם מעדיפים למצוא את עצמם על איזו סקלה שהם מקיימים מה שיותר קל להם, ומה שקשה הם מוותרים על זה מראש.

כמובן שזו טעות וצריך להשתדל לעבוד את ה' בכל כוחנו. כדברי המשנה במסכת ברכות (פרק תשיעי): ""ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך" - בשני יצרך: ביצר טוב וביצר הרע". צריך לעבוד את ה' בכל מצב, גם כשזה נעים וגם כשזה לא נעים. כנגד הבינוניות צריך להשקיע בלימוד ובהתבוננות על מהות החיים, וכך מצליחים לצאת מהמקום השואף נמוך.

בספר מסילת ישרים הוא מרחיב לדבר על כך בפרקים על מפסידי מידת הזהירות והזריזות.

יש עוד הרבה מה להרחיב, אך נראה לענ"ד שאלו עקרי הדברים. אם נצליח לעבוד עליהם, נזכה לעשות את רצון ה' באופן גבוה הרבה יותר, ולצמצם את הפער בין ההבנה שלנו למעשים שלנו.

בהצלחה רבה בכל מעשה ידייך,

הלל