שאלה
שלום.
אני בת 19 ונמצאת בתהליך חזרה בתשובה כבר 4 שנים. אני מתלבשת בצניעות ולא נשברת, צמה צומות, ומשתדלת לקיים מצוות. אך בשמירת השבת אני נופלת. כל שבת אני מתחילה כשאני מכבה את הפלאפון מדליקה נרות ושרה שיר השירים. אחרי הקידוש והארוחה המשפחתית שכל אחד נכנס לחדר אני נופלת לפלאפון או לטלוויזיה. אני אציין שאף אחד מבני הבית לא שומר שבת (אבל תומכים בי) כך שזה עוד יותר מקשה על התהליך של שמירת השבת.
אני כל שבת מבטיחה לעצמי שאת השבת אני שומרת וכל פעם מחדש נופלת בלילה.
אני לא יודעת מה לעשות זה מצער אותי וגורם לי לחשוב האם דרך התורה היא באמת הדרך שלי שאפילו בשמירת השבת הדבר הכי פשוט וטהור אני נופלת.
מבקשת שתעזרו לי ותתנו לי עצות.
תודה.
תשובה
שלום לך ליאור יקרה!
לפני הכל אני רוצה לחזק את ידייך ולומר לך שאת אמיצה ! היכולת והרצון ללכת נגד ההרגלים מתוך חתירה לאמת פנימית זה אומץ, זו גדולה! אז קודם כל אשרייך!
את מתארת רצון טהור לשמור שבת יחד עם קושי שמוליד תסכול, סביב שמירת השבת. אני מבינה לליבך. הרגע הזה שרצון גדול מתקשה לבוא לפועל כמו בדמיון הפשוט, זהו רגע קשה. משבר. מה עושים מכאן?
"דרך ארוכה, ואני ציפור בנדודיי..."
ברגעים שכאלה כדאי להיזכר מה העיקר. העקר בתהליכים של שינוי זה עצם הדרך. כמו כל דרך יש לפעמים אבנים וקוצים. יש לפעמים פניות מפתיעות ובלבולים בנתיבים. אבל כל זה חלק מהדרך. חלק מהצעדים אל היעד. זה לא בדיעבד. זה לכתחילה חלק מדרך.
ולכן כדאי לקבל את עצמנו במעידות ובסטיות, מתוך הבנה שהם אנושיות וטבעיות וחלק בלתי נפרד מהדרך. זה לא אומר עלינו כלום, חוץ מאשר העבודה שאנחנו בני אדם, אנושיים ודינמיים שרוצים ומתאמצים ולפעמים מועדים.
הזדמנות
המעידה היא הזדמנות לחפש כלים נוספים. המעידה היא רגע בו יש לנו זכות לדייק את הרצון, לזכך אותו. המעידה היא רגע בו אנחנו יכולות להושיט יד ולקבל עזרה. המעידה היא רגע שאם רוצה יכול להיות הזדמנות לצמיחה ולגדילה.
אז מה אפשר לעשות?
להציב יעדים קטנים. לא ללכת על ההתחלה על כל החבילה. לפעמים המעידות משקפות לנו שאולי צריך התחלנו בהילוך גבוה מדי. שאולי כדאי להאט את הקצב. כמו בכל דרך המהירות היא קריטית להצלחת הדרך. כלומר כל אדם צריך ללכת בה בקצב ובמהירות שמתאימים לו באופן אישי כדי לצלוח את הדרך.
נסי אולי לדרוש מעצמך את השינוי במנות קטנות. ולאט לאט להוסיף. לפעמים הקצב הוא המפתח להצלחת השינוי. הצלחות קטנות נותנות דרייב להמשך. הצלחות קטנות בונות בנפש נכונות לעוד קומה ועוד קומה עד שהשינוי כבר הופך חלק בליתי נפרד מאיתנו.
ללמוד על השינוי: לפעמים הבנת השינוי עוזרת לביצועו. נסי ללמוד בחבורתא או לבד על השבת. בשיעורים ובספרים רבים יש נקודות אור על שבת, מהותה ומעלותיה. לפעמים כשלומדים שכלית או נפשית, היישום המעשי קל יותר. ונעשה חיבור בין הלב השכל והפעולות. כשלומדים, מעיינים ומתבוננים המעשה עשוי להיות פשוט יותר כי הרצון גדול יותר.
אדם לחלוק איתו. כמו בכל משבר, גם כאן אדם קרוב לחלוק איתו מחשבות ורגשות יכול להקל ולעזור. נסי לחשוב על חברה, בן/בת משפחה, שכנה וכ"ו שאת יכולה לחלוק עימם את הקשיים שלך. שיתוף הוא אחת המתנות שנתן לנו הקב"ה בשביל להתמודד. נסי זאת!
לסיום, רוצה שוב לחזק את ידייך על הרצון, על האומץ, והגבורה לרצות אחרת ולפעול אחרת מתוך חיבור ללב ולאמת. קחי את התהליך בקצב שלו. אל תמהרי ותתקדמי בקטן. כל פעם תגדילי בעוד קצת. אבל תהיי סבלנית ותעניקי לעצמך הצלחות קטנות!
בהצלחה רבה וכאן לכל עניין,
שיר