שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום, אני לא יודעת מה לעשות בעניין שמירת הנגיעה. אני אומנם מגיעה מבית דתי אך איני מסוגלת להסתכל על ידיד שלי בוכה במקרה שמשהו רע קרה לו (כגון: סבא שנפתר) וסתם לעמוד מהצד ולא לעשות כלום אני לא יכולה לא לחבק אותו או לפחות להניח לו יד על הכתף זה אכזרי מידי. אני לא יכולה לדמיין את עצמי עם חבר וברגע של משבר אני לא אחבק אותו או לפחות אניח לו יד על הכתף. מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה לחטוא.????
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
אדם שקרה לו חלילה דבר אכזרי איננו צריך את הליטוף או החיבוק הוא צריך את היחס החם והמעודד. הוא צריך מישהו שיתמוך בו לא בנגיעה אלא בהבהרת מעמדו ויכולתו לתת לו כוחות של חיים. הכוחות הללו לא באים ממגע אלא מהערכה והגדלה של ה"פגוע". להסביר לו את דרך ד' בעולם, שיש דין ויש דיין, וכי אנו עוסקים בילדים שליטוף או נשיקה מרגיעים אותם, אנו דנים על אנשים בוגרים מלאי דעת שהם צריכים לקבל חיזוק רוחני שהוא נותן לאדם את הכוח להתמודד. הליטוף והנגיעה אולי בשנייה הראשונה מעודדים אבל כשמסתלקת היד המחזקת גם העידוד נגמר, לעומת זאת חיזוק ה"פגוע" בצורה רוחנית הוא בעל השפעה גדולה ארוכת טווח.
בברכת חזק ונתחזק
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ