שמירת נגיעה זה רק הרחקה או ממש איסור?

לשואלת היקרה שלום,

שאלה טובה שאלת, זהו ניסיון לא פשוט, ואבקש להרחיב את היריעה בטרם אתן את ההדרכה למעשה.

ישנה מחלוקת בין הפוסקים הראשונים בתוקף איסור נגיעה. שיטת הרמב"ם היא שאיסור נגיעה הוא איסור מן התורה אשר נובע מהפסוק ´לא תקרבו לגלות ערוה´, זהו איסור ממש של קריבה לערווה גם בלי 'חשש' אחר של הגעה לקיום יחסים.

יש לציין שהאיסור מן התורה לפי הרמב"ם הוא רק במצב של נגיעה שיש בה הנאה. (נגיעה בלי הנאה כגון דחיפה, או נקישה על הכתף לקריאה, יהיו בגדר איסור מדברי חכמים).

שיטת הרמב"ן היא שהאיסור של נגיעה הוא מדרבנן והאיסור מהתורה הוא רק בקיום יחסים. חכמים הרחיבו והציבו גדר כדי שלא נגיע למצב של איסור מהתורה.

השולחן ערוך פוסק להלכה כשיטת הרמב"ם שהאיסור הוא מן התורה וכך גם עולה מהנושאי כלים.

לכן לשאלתך - העיקרון של שמירת נגיעה הוא לא כדי למנוע פיתויים נוספים, אלא הוא עצמו גוף העבירה.

אוסיף ואומר, שגם לדעת הרמב"ן שחכמים הציבו גדר כדי למנוע פיתויים נוספים, אחרי שחכמים קבעו, לא יכול אדם לומר 'לי זה לא יקרה' ולבטל את איסור חכמים.

משמעות התורה שבעל פה היא סמכות חכמים לתקן תקנות ומרגע שזה נקבע כמצווה הרי יש לכך אישור ממרומים. תוקפם של דברי חכמים נשען על דברי התורה עצמה שציוותה "לא תסור מן הדבר אדר יגידו לך".. "ועשית ככל אשר יורוך". פסיקת ההלכה תלויה בבני אדם, כאשר ה´ נותן לכך תוקף לאחר מכן (בדיוק כמו בקידוש המועדות והחודשים).

(מקורות לעיון והרחבה: (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין ז,ד | ספר המצוות מצוה לא תעשה שנג | הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א | השגות רמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה שנג | רש"י מסכת שבת דף יג עמוד א ד"ה גילוי עריות | שולחן ערוך אבן העזר סימן כ סעיף א)

בנימא אישית- אני מאחל לכם בהצלחה רבה בקשר, ויהי רצון שנשמע בשורות טובות במהרה! אמן.