שיעור תנ"ך בבית הספר החילוני פגע לי בבטן הרכה - מה לעשות?

שלום לך.

ראשית, אשריך על הזכויות שלך כמזכה הרבים.

ברור לי שיש לך המון אפשרויות בסביבה שלך, כמי שבאמת רוצה להאהיב את שם ה' בעולם.

היכולת שלך להאהיב את שם ה' בעולם לא רק בסביבה שמבקשת אותו אלא גם בסביבה שאולי אפשר לומר לפעמים חשדנית כלפיו היא גדולה ולא כולם זוכים להיות גם כאן וגם כאן ביכולת שלהם לזכות את הרבים.

יש לזה גם את הצד השני שזה אומר שאתה חשוף בשתי העולמות ולפעמים נמצא על התפר, חצי פה וחצי שם.

החשיפה הזו אומרת שאתה גם שומע דברים שמשפיעים עליך, לדוגמא השיעור שהזכרת.

יש שם משהו שדיברו עליו בכיתה שבפגעה באהבת ה' שלך, משהו שלא התיישב איתך, משהו שאפילו סוגר אותך.

זה בדיוק התחושה שהרגשת בצלעות.

הרגשת כאילו משהו פנימי מתהפך אצלך בפנים, ולא בקטע החיובי.

הייתי מאוד רוצה לעזור לך ליישב את הנקודה שעלתה שלא מתיישבת, לעזור לך בנקודה הזו שפוגעת בך.

יישוב רגשי ויישוב שכלי.

אני לא יכול לעשות את זה מתוך השאלה עצמה, אבל אני כן יכול להכווין לכלים כלליים איך להחזיר את האהבה שלך לבורא.

האהבה היא הביטוי לקשר העמוק ביניכם וליכולת שלך לראות אותו מתוך אמונה בתוך המציאות סביבך.

זה לראות איפה הוא מכווין אותך, איפה אתה רואה טוב בעולם, איפה אתה מצליח לבטא את הכוחות שבך.

האם זה אומר שזה תמיד קל?

ברוח הימים בהם יש פוסקים שאומרים לא להגיד הלל בברכה ביום העצמאות בגלל מחיר הנופלים במלחמת העצמאות אנו מבינים שיש קושי ואתגר לפעמים אבל זה לא סותר את הטוב.

קרי, הם אומרים שיש פה נס, שיש פה משהו שבאמת צריך להודות עליו ולפעמים קשה.

ככה גם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, מסביר בפירוש שלו לתורה על שתיקתו של אהרן שקראנו לא מזמן כנדב ואביהו מתים.

השתיקה שלו נבעה מתוך קבלת רצון הבורא אבל זה לאו בהכרח שהיתה שמחה שלמה כי בסוף בניו מתו (ויש שמפרשים את זה אחרת).

מה שאני מנסה להגיד שהיכולת לראות את הטוב ואת ההכוונה של הבורא זה חשוב וזה לא סותר את האתגר או הקושי שעלה בכיתה.

אין פה שחור לבן.

אני גם רוצה להאיר מנקודה אחרת שיכול להיות שהקושי נבע מהזלזול שאולי חשת בזה שהשיעור היה בגובה העיניים, כביכול במבט אנושי ולא אלוקי.

הרגשת שלקחו לך את הנשמה של האמונה.

אם זה המצב אז באמת צריך להרבות גם באהבת הבורא, ולא רק להאהיב את שם ה' אצל אחרים אלא ממש להרבות את האהבה שלו אצלך. זה כן מתקשר לנקודה האחרת, אבל זו גם נקודה עצמית.

איך את מאהיב את שם ה' עליך?

תעשה דברים לכבודו לא רק עם אחרים אלא גם בינך לבין עצמך.

אני יכול להגיד על עצמי שאני מאוד אוהב מצה ואני עדין ממשיך לאכול מצה, אולי בשונה מרוב האנשים, גם אחרי פסח.

כשאני אוכל את המצה אני באמת חושב על המשמעות של המצה, של יציאת מצרים, על מצה כלחם של אמונה והאמונה שלי בבורא.

האוכל הזה, המצה, כשאני אוכל אותה, היא לא רק אוכל אלא גם משהו אמוני שנמצא לי בתודעה ובמחשבה כשאני אוכל אותה.

גם אצלך, כשאתה מברך, כשאתה בוחר להשקיע במשהו אתה יכול לראות בזה משהו פיזי אבל גם משהו שמבטא אלוקות בעולם

אם תרצה לשתף אותנו אחרי שעמדת על הנקודה מה הפריע לך נשמח גם לענות.

גם אם זה יהיה משהו שקשור בגובה העיניים זו עדין התמודדות שאנחנו צריכים להתמודד איתה, וכן אם זה פירוש שלא מתיישב לנו שהוא לא בגובה העיניים.

מקווה שהדברים עזרו והיו לתועלת ונתנו מחשבה ורוגע בלב.

מחכים לשמוע ממך אם יש עוד שאלות בנושא זה או בנושאים אחרים,

נתנאל

(14)