שאלה
שלום רב.
האם תפילת שחרית ביחיד מהנחת תפילין ועד סוף התפילה. כולל שיר של יום עלינו לשבח לא כולל וידוי, תחנון, קורבנות ולא כולל לשם ייחוד, שנמשכת 65 דקות - האם זה נורמלי?
תודה מראש.
תשובה
שלום וברכה שיר היקרה!
תודה רבה על השאלה היקרה שלך, שמעוררת אותנו לחשוב מחדש על המושגים שאנו מכירים.
עצם המושג "נורמאלי" זקוק לביאור. מה זה בכלל "נורמאלי"? מי המדד החיצוני שנחשב "נורמאלי" לפיו אני קובע את הסיטואציה אותה אני רוצה לבחון?!
האם נורמאלי זה היחס שלי כלפי עצמי כשאני נמצא לבד, או שמא זה היחס הפרטי שלי מול נורמות חברתיות של הסביבה כאשר נמצא לידה. ואם בחברה אחרת יש מוסכמה שונה – אז מי לא נורמאלי, החברה שלי או החברה השנייה?!
אינני יודע לאיזו מטרה את שואלת את שאלתך, האם כלפי עצמך או כלפי מישהו אחר. אך לדעתי, אם אנו תופסים את התפילה כזמן מרכזי של ניסיון להתעלות והתקדשות, של חיבור לעצמנו ולאלוקינו, אזי אנו משתדלים לכוון בתפילה ולקיים את ההלכה הפסוקה "אֵין אוֹמְרִים הַזְּמִירוֹת בִּמְרוּצָה, כִּי אִם בְּנַחַת" וכתב על כך ה"באר היטב": "שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם אלא יוציא מפיו כאלו מונה מעות", (שולחן ערוך, אורח חיים סימן נא סעיף ח). ממילא המושג "נורמאלי" משתנה מאדם לאדם, ומיכולת ריכוז לפי קצב אמירה שונה מאחד לאחד.
אמנם וודאי שאם את מרגישה ש"עוקצים" אותך ולוקחים את התפילה כדי לברוח ממשהו אחר, את יכולה לנהל על כך שיח, ולהבהיר את רגשותיך ולהבין מאיפה נובעת ההתנהגות של הצד השני. דיבורים תמיד יכולים לעזור ולפתור חוסר בהירות.
מאחל לך הצלחה גדולה!
ידידיה