על מקדש, שליחות ואמונה- איך לדעת מה לעשות?

שלום לך נעה יקרה.

לפני הכל, אני רוצה להביע הערכה עצומה לזה שבאת ושמת על השולחן את כל השאלות הללו! אני רואה שאת מוצפת, וזה לא מובן מאליו שאת פונה, שואלת ומבררת. סחתיין עלייך!

אני חושבת שכולנו נתקלים בשאלות מהסוג הזה במהלך חיינו, כל אחד בשלבים שלו ובתהליכי החיים שלו. על כן חשוב לברר, לשאול ולהעמיק, ויחד עם זאת, לא להילחץ מכך שיש שאלות ושדברים לא ברורים. לא להילחץ גם אם הדברים לא מתיישבים ומסתדרים ישר. אני מרגישה שכדאי לשאול את השאלות מתוך נחת ובעז"ה הדברים יתיישבו על הלב. השאלות מראות על גודל, ועל כך שאת מתקדמת, שההבנות שהיו לך עד היום כבר לא מספיקות לך, הנשמה שלך גדלה ולכן דורשת עוד ועוד.

שאלת שאלות רבות, על כן אנסה לגעת בקצרה בכל אחת מהן:

השתדלות וביטחון – יסוד באמונת ישראל

אני מרגישה שהשאלה שלך נוגעת בנקודה של אמונה וביטחון בה', יחד עם השתדלות אנושית. 2 העקרונות הללו הם יסוד גדול באמונת ישראל. יש לנו 2 עיניים – עין אחת שמנסה לראות כל הזמן את השגחת ה' ויודעת שכל מה שקורה לי, הוא טוב ומדוייק מאת ה', ושכל מה שקיבלתי אני צריכה להודות עליו ולשמוח מאוד. העין השנייה זו ההשתדלות האנושית, יחד עם זה שה' משגיח ומדייק הכל, הוא גם דורש מאיתנו להשתדל ולעשות את המקסימום שלנו בשביל לקדם את עצמינו ואת העולם. אני חושבת שאלו לא דברים סותרים, אלא דברים משלימים. עצם היותנו אדם, המורכב מגוף ונשמה, גוף חומרי ששייך לעולם הזה ונשמה אלוקית שירדה מהעולמות העליונים, עצם המבנה הזה מכניס בנו את השילוב של הודיה לה', אמונה גדולה ושמחה על הקיים ויחד עם זאת השתדלות אנושית ושאיפה אינסופית לעוד ועוד.

יחד עם זאת, מתוך ההבנה שצריך לתת לכל הסתכלות את המקום שלה, שימי לב שיום ירושלים וט באב זה לא אותו היום. כלומר, ביום ירושלים אנחנו מסתכלים על הקיים, שמחים בו, מהללים את ה' על כך ומודים על מה שזכינו. בט באב, זהו יום שאנחנו נדרשים לראות את החסר. לבכות על החסר. ולכסוף אל מה שעוד לא קיים. כלומר חז"ל כן נתנו לנו איזושהי הפרדה טכנית, כדי לעזור לנו לחיות את השניים ללא סתירה. אני חושבת שהסוד הזה של השילוב בין הדברים הוא יסוד עיקרי באמונת ישראל. קשה רק לשמוח בקיים, בלי לראות את מה שעוד חסר, כי באמת חסר עוד הרבה. ומצד שני לא ניתן גם להתמקד בקיים בלבד בלי להודות לה' על השפע הגדול שיש לנו.

יבוא בן דוד ויגאלנו

אביא בפנייך את דברי הרמב"ם על ימות המשיח:

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח בטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג"

אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"

כלומר, אם נסביר במילים שלנו, הרמב"ם אומר שכשיבוא המשיח, לא תצא אש מהשמים, לא יהיה קריעת ים סוף שוב ולא יהיו ניסים על טבעיים. העולם ימשיך לנהוג כמנהגו וההבדל היחיד בין היום לבין מה שיקרה אז, זה שעמ"י לא יהיה משועבד יותר לעמים אחרים אלא יהיה עצמאי לחלוטין.

עכשיו, צריך לדעת שכשמדברים על הגאולה זה מושג מאוד רחב. יש כמה שלבים בגאולה, ביניהם ימות המשיח, תחיית המתים, בניית בית המקדש. (לא כתבתי בהכרח לפי הסדר) יש מקורות שעוסקים בסדר השלבים, ומה בדיוק יקרה בכל שלב. אם אני זוכרת נכון, מה שהרמב"ם כותב על ימות המשיח זה השלב הראשון, שיבוא משיח בן דוד וילחם את מלחמותיהם של ישראל כך שלא נהיה משועבדים יותר למלכויות זרות. לאחר מכן יופיעו שלבים נוספים.

מה שכן, צריך לדעת שגאולה זו המציאות הבריאה, התקינה והעליונה ביותר של עמ"י בפרט ושל כל העולם כולו בכלל. הנביאים שמנבאים על אחרית הימים ועל הגאולה, מתארים מציאות נשגבה לאין ערוך. קודם כל, השכינה שורה בעולם בצורה האידיאלית, כשעמ"י יצא לגולת השכינה גם היא גלתה. לעומת זאת בגאולה, לשכינה יש מקום, השכינה שורה דרך בית המקדש ודרך עמ"י שנמצא בארצו על כל העולם כולו. יש נבואה. יש שלום. "וגר זאב עם כבש". כל הגויים מכירים במציאות ה' ואף עולים לירושלים "ונהרו אליו המון גויים". הגויים מכירים במציאותו של עמ"י כשליח להופעת הקב"ה בעולם. כשאנחנו מתפללים וכמהים לגאולה, אנחנו שואפים לחזרת העולם כולו לסדר שלו, למקום הטבעי, העליון והרוחני שלו. כמובן שזה ישפיע גם על החיים הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו.

כעת, אנחנו במצב של חולי, כשהדברים לא נמצאים במקומם הראוי.

יחד עם זאת, צריך לדעת שאנחנו כבר בעיצומה של הגאולה! נבואות רבות כבר התקיימו! עמ"י חזר לארצו, ארץ ישראל פורחת ומשגשגת, עמ"י הוא ריבון (בצורה חלקית אמנם, אבל עדיין..) בארצו, מדינת ישראל היא מעצמה מהרבה בחינות, לימוד התורה משגשג יותר מאי פעם. אז המצב עוד לא שלם אבל את בהחלט יכולה להסתכל סביבך ולראות איך הגאולה, או לפחות שלבים מסויימים בה – איך הם נראים ומרגישים!

השליחות שלי נמצאת בתוכי

במדרש תנחומא לפרשת פקודי, יש קטע שאני מאוד אוהבת. (מתחיל במילים: "ומה שאמר: עושה גדולות עד אין חקר, אלו גדולות שעושה הקדוש ברוך הוא ביצירת הולד...", את מוזמנת לחפש באינטרנט)

המדרש מתאר את מה שקורה בשמים, בלילה שבו העובר נוצר ברחם אמו. אפשר לראות איך הקב"ה מחליט על כל פרט ופרט באדם שיוולד מהעובר הזה. איך הוא ייראה, מה יהיה המצב הכלכלי שלו, מה יהיו תכונות האופי שלו וכו'. דבר אחד הוא לא מחליט וזה הבחירה החופשית. הבחירה איך להתייחס לנתונים הללו, נשארת בידיו של האדם.

כלומר, אני חושבת שיש מסר גדול מאוד במדרש הזה וזה שכל נתוני הפתיחה שלנו בחיים, מדוייקים לנו. הקב"ה חשב והחליט לתת לנו אותם בכוונה, ולא בטעות. יש ייעוד מסויים שבשביל לקיים אותו הגענו לעולם והקב"ה צייד אותנו בכל הכלים שנצטרך לשם כך. וכן, גם החסרונות שלנו נכללים בתוך זה. אנחנו לא צריכים להשלים איתם, אלא להבין שאנחנו צריכים לעבור איתם תהליך וגם הוא מדוייק לנו. וכל אדם והתהליכים שהוא צריך לעבור. לנו נשאר רק להתאהב באותם נתוני חיים שה' יתברך טמן בנו, כי הם מדוייקים לנו, הם מיוחדים לנו ומוגשים לנו על מגש של כסף – רק לבוא ולחטוף אותם.

כלומר, לפעמים המילים "ייעוד" "שליחות" נראות לנו רחוקות. אולי צריך לנסוע רחוק בשביל להבין מה השליחות שלי, או לעבור איזה מסע מטלטל. אבל בעצם, המדרש הזה מסביר לנו שהשליחות שלנו נמצאת בתוכנו. הקב"ה טמן לנו שליחות ויעוד לעולם הזה, ונתן לנו את הכלים שאנחנו צריכים בשביל לבצע אותם.

ואיך אפשר לנסות לדעת מה השליחות? אז אני חושבת שבהתבוננות פנימה. במה אני טובה? מה הכישורים שה' נתן לי? ואם עוד לא הצלחת להבין במה את טובה, אז קדימה, בואי תנסי ותתחילי להתנסות בכל מיני תחומים שמעניינים אותך. ואת תרגישי, את תקלטי במה את טובה ובמה את מצליחה יותר.

אני חושבת שבשביל להבין מה להיות, ומה השליחות שלי, כדאי לחבר 3 מעגלים: במה אני טובה, מה טוב לי, מה מוסיף טוב סביבי. אני מאמינה בחיבור של שלושת המעגלים האלו, תמצאי בעז"ה את שליחותך.

דבר אליי בפרחים, אהובי

לדבר עם הקב"ה, אני חושבת שאפשר בכל דרך שתרצי או תתחברי אליה. כמובן, שלא יסתור את גבולות ההלכה, אך מעבר לזה, באמת כל דרך שתרגישי שמתאימה לך. את יכולה לנגן, את יכולה לשיר, את יכולה ללכת למקום קדוש, את יכולה להיות לבד עם עצמך, בחדר או בכל מקום אחר. את יכולה להסתכל על הבריאה, את יכולה גם פשוט לדבר. הקב"ה מופיע בכל, ושומע אותך תמיד.

יחד עם זאת, ארצה להוסיף ולומר שהקב"ה נתן לנו תורה, מצוות ותפילה.

תורה ומצוות – הן צינור להתחבר אל ה'. הן דרך שלנו להביא לידי ביטוי את נשמתנו, להופיע את דבר ה', לעשות את רצונו וע"י כך להתקדש ולהוסיף קדושה. התורה והמצוות מחברות אותנו לה', וזה קורה גם אם אנחנו לא בהכרח מרגישים בכך.

התפילה – היא הדרך ה"קלאסית" מה שנקרא, לדבר עם ה'. הרב קוק מסביר (ואגיד בקצרה את דבריו..) שהנשמה שלנו תמיד מתפללת. כלומר היא תמיד כמהה אל ה' ותמיד מדברת איתו. כשאנחנו פותחים את הסידור, הנשמה שתמיד מתפללת, מוציאה את זה לידי ביטוי. הרב מתאר את זה כמו נהר שקוצף וגועש ויש אבנים שחוסמות אותו, וברגע שמזיזים את האבנים זורם החוצה זרם אדיר של מים.

אמנם התפילה היא לא מילים שאת כתבת, אלא מילים שלכאורה כתבו עבורך, אך אנחנו מאמינים שלנשמה יש רצונות מאוד מאוד עמוקים, וחז"ל כשכתבו את התפילה כיוונו לרצונות העמוקים ביותר של הנשמה – מה שהיא באמת רוצה, וביטאו את זה בתפילה.

יקרה,

מקווה שהצלחתי טיפה לסדר את הדברים. מעבר לזה, אלו רק כמה טיפות בים הגדול, ואת יותר ממוזמנת לצלול במעמקי הלימוד והספרים ולהעמיק יותר!

אמליץ לך על כמה ספרים:

הנבואה ספר מדהים שמביא את נבואות הגאולה וכן גמרות שמתארות את תקופה זו ומראה בהוכחות, בנתונים איך היא מופיעה היום, בדורנו אנו.

קמעא קמעא ספר של הרב דרוקמן שיזכה לאורך ימים ושנים שמדבר גם הוא על הופעת הגאולה בדורנו.

צמאה נפשי ספר של הרב דרוקמן על התפילה.

ליקוטי תפילות של רבי נחמן – סגנון נוסף, את מוזמנת לעיין!

עולת ראיה הביאור של הרב קוק לתפילה. בהקדמה, מופיע באריכות מה שהסברתי לך על התפילה התמידית של הנשמה.

מסילת ישרים ספר מדהים ובסיסי, שתמיד עושה טוב לנפש! מדבר באופן כללי על עבודת המידות, נכנס ממש לכל פרט בחיים שלנו ומראה איך לחיות בגדלות.

לסיום, אני ממש ממליצה להתייעץ עם אדם קרוב אלייך, אולי טיפה בוגר יותר, שאת סומכת עליו ומתוך ההיכרות שלו איתך יוכל לענות בצורה מדוייקת יותר. אולי מדריכה, מורה, אמא, אחות גדולה, רבנית או כל אדם אחר שתרגישי איתו בנוח.

בהצלחה גדולה!

רק אור וטוב.

נעמה

(7)