שאלה
אני בקשר עם בחור לא דתי כבר כמעט שנתיים. הקשר התחיל כי הוא מאוד אוהב את הדת, מעוניין בבחורה דתייה, ומגדיר את עצמו כמסורתי למרות שהוא לא שומר שבת. הרגשתי שאני יכולה לקרב אותו אל הדת ושאפשר להתגבר על הפערים. לאחרונה חזר מחצי שנה בחו״ל (עבודה), בה שמרנו על קשר רצוף. הוא סיפר לי שערב אחד היה במסיבה, השתכר, והיה עם בחורה. הוא מתחרט ומצטער על זה מאוד, ואני מאמינה שבאמת מדובר במקרה בו הוא נכנע ליצר מכיוון שהיה שתוי. אני יודעת שזו לא בדיוק שאלה הלכתית, אבל רוצה לעשות מה שיהיה רצוי יותר בעיני ה׳. האם להתרחק מקשר כזה? האם ראוי לסלוח על דבר כזה? האם דווקא בחודש אלול צריך לתת הזדמנות שניה כמו שאנחנו מקווים שהקב״ה יתן לנו? לנסות להמשיך לקרב אותו לדת או לחפש מישהו שיהיה רחוק מדברים כאלו לכתחילה?
תשובה
שלום וברכה
יש לעתים הכרעות שאנחנו צריכים לקבל בחיים כאשר אין לנו ידיעה ברורה מהי ההכרעה הנכונה לעשות.
זה אחד מהם.
את מעלה נימוקים לכאן ונימוקים לכאן, אך מידי ספק את לא יוצאת.
בצדק.
מה עושים במצבי ספק ?
אחד הדברים שאנו לומדים מההלכה הוא להתחיל את בירור הספק בקביעת נקודת המוצא. נקודת המוצא אינה בהכרח נקודת סיום, ואפשר שיהיו שינויים רבים מאוד ממנה, אבל היא מייסדת את הצעד הראשון של מסע החיפוש אחר הדרך הנכונה. ואז מוטל על מי שרוצה לפעול אחרת לבחון האם יש נימוקים טובים מספיק כדי לא להמשיך את נקודת המוצא, אלא ללכת בדרך אחרת.
נראה כי מובן מאליו שנקודת המוצא היא שמה שעשה בחור זה הוא בגידה - בין בגידה בך ובמה שאת רוצה שיכונן ביניכם, ובין בגידה בקדושת הנאמנות והקשר, ובדרך הראויה בעיני ד׳.
כדי לשנות את נקודת המוצא הזו את צריכה נימוקים חזקים מאוד להמשיך ולהיות בקשר איתו. את מעלה נימוק אחד - האפשרות לקרב אותו לקב״ה, אולם זה לא נימוק שעליו מכוננים זוגיות. כינון זוגיות נעשה על פי ההתאמה בין בני הזוג, והדרך הראויה לשניהם לחיות ביחד.
את אפוא צריכה לבחון האם יש לך אמון בו, האם את מוכנה לצאת עימו למסע אל הלוא-נודע, האם הוא יציב או שאפשר שחס וחלילה הוא מנצל אותך וכדו׳. אם כל אלה קיימים - המשיכי איתו לאט לאט כדי לראות האם אתם מתקדמים. אולם אם את חושפת כי למעשה את משלה את עצמך, והוא נמצא במקום אחר לגמרי ממה שאת חושבת שיכול להיות שהוא יהיה שם - כדאי לך להתרחק מאוד, ולבנות ביחד עם בחור מתאים את ביתכם.
כל טוב ושמחה מרובה