שאלה
פגשתי מספר ספרים לאחרונה שמתעסקים בנפש האדם למשל הספר "בחזרה לאהבה" העוסק במעבר מתודעת פחד לתודעה של אהבה התחלתי לקרוא והוא היה מאוד מחבר עבורי אך לאט לאט הבנתי שמשנתו מבוססת על ספר אחר הנקרא "קורס בניסים" והוא איכשהו שייך לברית החדשה או פרשנות/רעיונות פילוסופיים המבוססים על מושגים מהבית החדשה..
האם מותר לקרוא ספר כזה?
ומה בנוגע לספרים של כותבים יהודים המבוססים תורתם על רעיונות המגיעים מהבודהיזם הינדו וכו'?
היכן עובר הגבול?
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאתה שואל היא היא התשובה.
אכן, אנו יונקים משני מישורים: מישור אחד, אוניברסלי, אנושי כללי, כולנו נבראנו בצלם א-לוהים, יש חכמה בגויים, יש דמיון בנפש האנושית וכדו'. ועל כן, דברים חכמים שלומדים ממקורות אחרים היא מאוד משמעותית.
מישור שני, יש לנו ברית אינטימית ייחודית עם הקב"ה; כזוג 'נשוי' – גם אם יש דברים שהם מחוץ לחיי הנישואין שהיינו יכולים לקבל מהם, אנחנו נמנעים בצורה קיצונית וקנאית מלעשות זאת; לא זו בלבד, אלא שמקורות חוץ עלולים לחלחל לתוכנו תפישות נוצריות זרות לנו והורסות לנו וכדו'.
על כן, קשה למתוח את קו הגבול, וצריך מצד אחד להעשיר את עולם המחשבה, ומצד שני לטפח את האינטימיות, את הייחודיות.
מה עושים בפועל ? כאשר מדובר בנושאים כלליים, בפסיכולוגיה כללית אנושית וכדו' – לומדים אותה, מתעשרים ממנה; כאשר מדובר בדברים מבוססי ברית החדשה וכתבים נוצריים מובהקים – סוגרים את הדלת; כאשר מדובר בדברים שהם בתווך –קוראים בזהירות, בביקורתיות, במודעות מאוד עמוקה לאפשרויות מחד גיסא ולסכנות מאידך גיסא.
לגבי המזרח – הרבה מגאולת התורה, העבודה הפנימית, התרגול, המדיטציה וכדו' – נמצא שם, וכגודל האורות כך גודל הצללים. אבל ניתן לפעול באותה דרך הכתובה לעיל.
כל טוב ויישר כוח על השאלה