קושי בתקופת הקורונה עם עצמי, מה לעשות?

שואלת יקרה, שלום.

משמח לשמוע כמה את מודעת לדברים הטובים בחיים שלך, וגם חשוב מאוד שאת מודעת למה את רוצה לעשות ואיפה את רוצה להיות. נשמע שאת מתארת מצב שבו את לא מצליחה לנהל את הזמן שלך ולעסוק בפעילויות שאת אוהבת ברגע שהגיעה הקורונה. את גם מתארת תחושה של בדידות שבה נראה לך שאין מי שמבין אותך.

בואי נבין קודם כל מה בדיוק קורה כאן. הקושי המרכזי שאת מתארת הוא האובדן של היציבות שהמסגרת נותנת, תחושה שרבים שותפים לה בקורונה. זה באמת דבר חשוב שלא קל בלעדיו.

קל הרבה יתר לנהל אורח חיים מסויים כשהמסגרת תומכת, מכוונת, ואפילו מכריחה לנהל אותו.

אפשר להקטין ראש וללכת עם הזרם. והזרם לוקח למקומות טובים. ממש נוח. אנחנו מברכים ממש על היציבות הזאת כל בוקר – רוקע הארץ על המים. הארץ היא דבר יציב מאוד. עם שתי רגליים על הקרקע, עם עולם שנשאר באותו מקום כל הזמן, ובעיקר, עם שבילים מוגדרים. גם כשבוחרים, בוחרים בין שני מסלולים.

אבל הים... הים פשוט פתוח. שטוח, אינסופי, פרוץ לחלוטין, וחופשי לחלוטין. אפשר לשוט לכל כיוון שרוצים. להפליג הלוך וחזור לכל מקום שרוצים. בים אנחנו לא מוגבלים לשום מסלול ושום נורמה. השליטה כולה בידיים שלנו. זה מדהים, וזה מפחיד מאוד מאוד. בלי היציבות של היבשה, ועם כמה סופות שאולי סובבות אותנו, קשה לזהות את הכיוון שאנחנו רוצים. אין במה להיאחז, אין סימנים לאן אמורים להתקדם. ואנחנו לגמרי לגמרי לבד בלב ים, נסחפים לכל מיני מקומות שלא בדיוק רצינו להגיע אליהם. לרובנו, אנשים שגרתיים ואוהבי יציבות שכמונו, לא קל ככה.

אבל לריבונו של עולם כנראה יש תוכניות אחרות, והוא החליט לזרוק אותנו למים. כי רק שם יכול להתפתח לנו עמוד שדרה אמיתי. כזה שלא צריך את המסגרת שסביבו שתכוון אותו. וגם אם בהתחלה כשנזרקנו למים קצת בלענו מים וקצת איבדנו כיוון, אפשר לחזור ולבנות את מה שצריך בשביל לצלוח את המסע הזה.

אז מה אנחנו צריכים?

קודם כל, כשנסחפים בלב ים, הדבר הראשון שצריך הוא עוגן. כזה שוכל לתת לנו יציבות של יבשה בתוך עולם של מים. איך משתמשים בעוגנים? קובעים משהו מסויים בלו"ז שהוא יציב, לא זז ולא משתנה, לא משנה מה קורה. זה לגמרי שלך ואת יכולה לבחור מה זה יהיה, אבל חשוב שזה יהיה משהו חיובי, קל ליישום, וקל להתמיד בו. טלפון לסבתא. סידור של המיטה בבוקר. תפילה כלשהי ביום. חברותא עם חברה. חיוך לאדם הראשון שאת רואה כל בוקר. כושר. תחביב מסויים. עזרה קטנה כלשהי בבית. העיקר – שזה יהיה הכי קבוע בעולם. גם אם את גמורה וגם אם כבר נסחפת ומרחת יום שלם בלא לעשות כלום – עוגן הוא עוגן. אליו תמיד חוזרים ואותו תמיד עושים. בתור התחלה, העוגן נותן תחושה מופלאה של יציבות בעולם. של משהו שתמיד יהיה שם בשבילך, והוא שלך. הוא ממך ובתוכך ובבחירתך.

אחרי שיש עוגן, אפשר להמשיך ולפתח את שאר חלקי הנפש שנדרשים בשביל להתמודד עם יותר מידי חופש:

מצפן. את מתארת יפה בשאלה שלך באיזה מצב את רוצה להיות. מבחינת החברות, מבחינת התפילות, ומבחינת מצב הרוח. תרשמי את זה: קחי דף ועט ותרשמי לעצמך איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד שנה, חמש שנים, עשר שנים. אל תעצרי בנקודות הרגילות של עבודה – משפחה - ילדים - שגרה. תצללי פנימה ותשאלי את עצמך איזו מין נפש היית רוצה לפתח בך. בעולם החברתי, האמוני, הנפשי, האישיותי, תחביבים ומחשבות. מה היית רוצה שירגש אותך, ובמה היית רוצה להשקיע את רוב המחשבה והקשב שלך בעוד שנים. תחלמי. ותרשמי את זה. לא בבקבוק שתסגרי במחסן עם תאריך לפתוח אותו בעוד 10 שנים כדי לראות אם צדקת, אלא אצלך בארנק. שתוכלי תמיד לראות את זה, ולשנות את זה בהתאם לשאיפות ולכיוונים המתפתחים בחיים שלך. זה מצפן אישיותי. זה כוכב הצפון שיכול להזכיר לך גם אם את נסחפת לכיוון הלא נכון, שאת נסחפת, ושזה לא הכיוון הנכון.

מפרש. כדי לנוע בעולם של ים, צריך כלי שמסוגל לתפוס את הרוח. להשתמש בה כדי להניע את עצמנו. העולם הרוחני שלנו הוא מנוע אדיר, ואחד הכלים המשמעותיים בניווט של חיינו למקומות טובים. אבל צריך לדעת לתפוס אותו. תשאלי את עצמך (ונראה שאת כבר יודעת קצת) מה עוזר לך לחזק את החלק הטוב והעמוק שבאישיות שלך, זה שהיית רוצה שיוביל וידחף אותך בתהליך. אולי זה לימוד תורה? אולי שיחה עם חברות? מוזיקה? תפילה? מדיטציה? ריצות? מה ממלא אותך? תשקיעי בזה גם אם זה לא נראה קשור באופן ישיר לבעיה שלך וגם אם את עכשיו כבר בתקופה טובה. לאורך הזמן זה ייתן לך את האנרגיה הרוחנית שאת צריכה בשביל להוביל את עצמך בדרך.

ובסוף, הדבר החשוב ביותר, והקשה ביותר לבנייה בעולם של חופש – זה ההגה. זה שמכוון אותך. זה שמאפשר לך לכוון את הספינה לכיוון הנכון גם כשאין שבילים מוגדרים וגם אם יש לפעמים סופות שסוחפות לכיוון האחר. הרצון. יש הרבה דרכים לבנות את הרצון, ולכל אחד מתאימה הדרך שלו. אפשר להתפלל על זה, אפשר להתחיל בקטן ולטפס שלב אחרי שלב אל הדברים הקשים. אפשר לרשום 10 נקודות שונות שקשורות אצלך לרצון מסויים ולהקדיש כמה דקות כל יום לשבת וללמוד על אחד מהם, לחשוב איך ליישם את זה בחיים שלך. יש כאלה שבונים את הרצון שלהם בריצות ובכושר, ויש כאלה שמול ספר קודש פתוח. העיקר – להיות עקבי ולהבין שאנחנו בונים את היסוד של החיים – הבחירה.

ואחרי הכל – עוד כמה טיפים קטנים:

אל תשמרי בבטן – לספינה כבדה קשה לצוף. שתפי. תפרקי מה שיושב לך על הלב כמה שאת יכולה ועם מי שאת סומכת עליו. אולי דמות בוגרת שאת אוהבת וסומכת עליה, ומרגישה בנוח לשתף אותה בכל או בחלק מהקשיים שעוברים עלייך? לפעמים זה קצת מחשיש לשתף במה שכל כך יושב עלינו, אבל זה חשוב מאוד, ובסופו של דבר גורם להרגשה מאוד טובה. גם אם לא הצלחת למצוא מישהו מתאים, את עדיין לא לבד. אנחנו תמיד כאן, גם פה וגם במוקד הטלפוני.

תנסי לנהל לו"ז מסודר שבו את מחליטה מראש מה את עושה בכל זמן, כולל זמן למנוחה ולכיף.

טייק איט איזי. אין שום חוק שאת הדרך שלנו בחיים צריך לעבור בתחושת מירמור, החמצה והאשמה עצמית. גם אם נפלנו, אפשר לשטוף פנים, לצחוק קצת על עצמנו בחיבה, לשים חיוך, ולחזור למשחק עם כוונה ברורה לנצח בו. זה לא עושה אותנו פחות רציניים. זה פשוט אומר שאנחנו מבינים שלא נהיים מושלמים ביום אחד. וזה בסדר.

לסיכום: מה שאת חווה נפוץ מאוד בזמן של הקורונה. תנסי לבנות בעצמך את היכולתלהתמודד איתו, צעד אחרי צעד.תאספי את מה שיעזור לך במסע – עוגן, מצפן, מפרש, הגה, רוח קרב צעירה וקצת הומור עצמי. הכל יהיה בסדר.

מוזמנת להסתכל במאמר שכתבנו על הקורונה:

https://www.makshivim.org.il/post/%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%A6%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8

בהצלחה!

נתנאל

(6)