שאלה
שלום הרב.
אני מתקרב לגיל 14, ולומד בלמוד תורה.
אני נחשב ילד מתמיד וצדיק.
החברים קוראים לי: "הרב", כבוד הרב, וכד'.
אני כן לומד הרבה, אבל בכל זאת, אני לא רב.
מפריע לי שקוראים לי ככה, ונראה לי שזה גורם לי לגאווה.
אשמח אם תיתן לי עצה או פיתרון לדבר הזה.
(גם לגאווה, וגם לכינויים חברי לא מכנים אותי כך בזלזול ח"ו)
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על כך שזה אתה. מי שאתה. מה שאתה עושה ומה שאתה מרגיש.
זו צריכה להיות ההתכווננות העיקרית שלך. להיות אתה עצמך.
ולהיות מסוגל לענות על שאלתו של הקב"ה "איכה" ?
מבין דרכי המוסר העיקריות - אני יכול להמליץ על זו שהיא פחות מפורסמת אבל יותר בריאה, ויותר מוצלחת.
אל תיכנס לצד מכשפות פנימי לגבי הגאווה.
המשך בדרכך, ועשה טוב.
מה יהיה המבחן שלך ?
המבחן שלך יהיה בשעה שתגיע למקום של התנגשות - בין הדבר שצדיק באמת אמור לעשות, ובין הדבר שהכאווה שלך מושכת אותך לעשות.
ואז, כשתבחר במעשה הצדיקותי, בצומת המיוחדת הזו, תעצב את דרכך כמי שעושה דברים בגלל הצדיקות ולא בגלל הגאווה.
החיים שלנו כוללים בתוכם גם התכוננות לצמתים האלה, ובמקום לעסוק כל הזמן בתסבוכות פנימיות, שלא מקדמות אותנו לשום מקום, צריך להמשיך לעשות טוב, ולטהר את מידת הגאווה באותם צמתים שבהם אנו בוחרים בצדיקות ולא במה שמביא לנו גאווה.
כל טוב ובהצלחה גדולה