שאל את הרב

הבן המתבגר נופל באינטרנט: מה אני כאם מודאגת יכולה לעשות?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 09/06/20 12:11 יז בסיון התשפ

שאלה

שלום וברכה.

רציתי לשאול לגבי הבן שלי, בן 16. ילד מקסים, עם מידות ויראת שמים. הוא אוהב הלימוד ומחובר לתורה. בשבוע האחרון הוא נפל בתמונות לא צנועות. הסביר שכשהוא לא לומד מספיק תורה הוא נופל.

מה שקשה לי, ואשמח להסבר: מדוע בכלל שיחפש את זה? אם היה במקרה נחשף ונגרר - מילא. אבל מדוע שילד כזה בכלל ירגיש רצון לזה?

ושאלה שניה: זה נשמע לי מוזר שאם לא לומד תורה אז הוא מחפש את זה.מה ככה זה שאם אתה לא לומד זה מה שיש לך בראש?מלא לא לומדים..ואז זה מה שמחפשים..נשמע לי נוראי. אני חייבת לציין שבאמת הוא מחובר לתורה זה לא בכאילו. לכן זה כל כך מוזר לי. לא חשבתי שזה בכלל מענין אותו.. זה מפחיד אותי.

תשובה

שלום לך.

צר לי על ההתמודדות שאת עוברת, אבל אני שמח ששיתפת אותנו כיוון שזו הזדמנות עבורך להכיר טוב יותר את מה שעובר – ועוד יעבור – על הבן שלך בתקופת ההתבגרות. אין סיבה לפחד אלא להיפך, לשמוח שהוא מגיע לשלב הזה שבו מתגלות קומות חדשות בבניין האישיות. זה קצת כמו אדריכל שהבניין שלו הולך ונבנה, וכשהוא מבקר בקומה העשירית הוא מביט החוצה ונבהל מהתהום שפעורה תחתיו. אם לא היה בניין גבוה ומשוכלל – לא הייתה תהום...

הבן שלך הופך בהדרגה מילד – לנער בוגר. התהליך הזה כרוך בשינויים פיזיים, רגשיים וחברתיים, וגם בשינויים בקשר שלו איתכם ההורים. וכל זה טבעי ורצוי לחלוטין. אין ספק שאת כאמא מחפשת יציבות, ורוצה שהוא ימשיך להיות תמים וחמוד וקרוב אלייך. אבל יחד עם זאת את גם מאוד רוצה לראות אותו גדל ומתפתח. ובאמת יש לפעמים סתירה מסוימת בין שני הרצונות, וזה חלק מהמורכבות האמיתית של היותנו הורים. וגם זה טבעי.

חלק מהשינויים שעוברים על בנך קשורים בהתפתחות המינית שלו. הוא שם לב לקיומן של בנות בעולם, ומרגיש גם סקרנות טבעית ומשיכה אליהן. הוא סקרן גם לגבי הרגשות והחשקים שמתעוררים אצלו בנושא הזה. בחברה הכללית, ואולי במיוחד בחברה הדתית, האינטרנט הוא כלי שמשמש סוג של ברירת מחדל בחיפוש הזה אחר ידע על מיניות, ומעין מגרש משחקים להתנסות ובדיקה של התחושות השונות. הגם שמבחינה ערכית ודאי שכולנו מתנגדים לפורנוגרפיה או החפצה של נשים, המשיכה לתופעות הללו היא מאוד מאוד טבעית, וחשוב לזכור את זה. זה לא שונה בהרבה מהמשיכה של בני נוער ובני אדם בכלל למזון מהיר, שנוטה להיות עתיר בשומנים, סוכר ומלח. במידה מסוימת זאת גרסה "פורנוגרפית" לאוכל. הטעמים מאוד חזקים ומוקצנים, ומעוררים הרבה נקודות עונג של טעם במוח שלנו. יחד עם זאת, זה לא ממש בריא לגוף שלנו. ועדיין התשוקה לשם טבעית.

עכשיו אחרי שהבנו שבלי קשר ללימוד התורה או לערכים יש רגשות וצרכים שהם טבעיים ונורמליים, אנחנו יכולים לגשת לשאלה המעשית: איך אנחנו עוזרים לו בהתמודדות שלו, ואיך אנחנו כהורים מתמודדים עם זה מהצד שלנו.

1. לא להילחץ או לשדר לחץ

אני מבטיח לך שהבן שלך מרגיש לא בנוח עם המשיכה שלו לפורנוגרפיה. סביר שהוא מוטרד מזה לא פחות ממך. התפקיד העיקרי שלך כהורה הוא לא להלחיץ אותו עוד יותר, אלא להיפך: לשדר יציבות וחוסן. להיות סלע יציב שעליו הוא יכול להישען. כשיש אווירה של רוגע וביטחון, קל יותר להתמודד עם קושי ומבוכה.

2. לנרמל ולהגביל

חשוב שהבן שלך יידע שמה שעובר עליו הוא מאוד נורמלי וטבעי. מיליוני ילדים בארץ ובעולם נתקלים בשלב כזה או אחר בהיבטים שונים של המיניות שלהם, לרבות פורנוגרפיה, וזה קורה גם בציבור הדתי. לצד ההבנה שזה נורמלי, יש מקום גם להגבלות. להציב גדר. בין אם מדובר בסינון, בהגבלת הגישה לטלפון, וכדומה. את ההגבלות אתם יכולים להציב יחד איתו, ולא עבורו. זו הזדמנות טובה לשיעור מעשי על מצבים שבהם אנחנו מגבילים את עצמנו, בלי ש"יבוא שוטר". ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו צריכים את השוטר החיצוני הזה פחות ופחות, ומסגלים לעצמנו שליטה עצמית טובה יותר. זה מתחיל עכשיו, וזה לגמרי בידיים שלכם ההורים להנחיל לו, בשלבים, את היכולת הזאת.

3. לא רק תורה – עוד עיסוקים יצירתיים

תורה וערכים זה חשוב וטוב. יחד עם זאת בגיל 16 (ובכלל) יש עוד אבני בניין באישיות שחשוב לעשות בהם שימוש. ככל שיהיו לו יותר ערוצים לגיטימיים להתאוורר, להרגיש תחושה של סיפוק והישג, להחליף כוח וליהנות מעשייה חיובית, כך יקטן כוח הפיתוי של אותן הצצות גנובות ומטרידות. זה יכול להיות טיול או משחק עם חברים, תחביבים, נגינה, מוסיקה, עבודה בגינה, ספורט, פרויקט התנדבותי, עשייה לטובת המרחב הביתי, ועוד המון דברים. ככל שיהיה לו קצת יותר עניין ומגוון בכל יום ובכל שבוע, פינוקים וסיפוקים קטנים, יהיה לו יותר כוח להתמודד וגם ללמוד מתוך שמחה ולא מתוך היעדר תחומי עניין אחרים. בכביש של חיינו יש כמה וכמה נתיבים, וטוב לעבור ביניהם מדי פעם. אז נתיב התורה הוא ודאי מרכזי, וגם הנתיב של הגיבוש המשפחתי, והפנאי, והפעילות הגופנית, והמפגש עם חברים. טוב להקדיש לכל נתיב זמן נסיעה משלו, ולא לרכז הכל בסל אחד, חשוב ככל שיהיה. זה מוביל ליותר איזון, שלווה, וחוסן נפשי שמאפשר להתמודד עם קשיים.

מילה לגבי שאלתך השנייה: צרכים אנושיים מניעים את כולנו. אנחנו לא מלאכים אלא בני אדם. יחד עם זאת, ככל שאנחנו מחוברים יותר לתורה, שמדריכה אותנו ומעניקה לנו השראה והתעלות רוחנית, יש לנו עם הזמן תחושת ייעוד שמאפשרת לנו להתמודד עם פיתויים חומריים. אם ננסה להסביר לילד בן 10 שאינו דתי שאחרי ארוחה בשרית הוא צריך לחכות כמה שעות עד שיוכל לזלול קינוח חלבי – והוא יחשוב שנפלנו על הראש ושאי אפשר לעמוד בהתעללות כזאת. אצלנו – זה בא בהדרגה ובטבעיות. ולכן הלימוד שלו בהחלט עוזר לבנות עמדה שלא שוקעת בריפיון חושים בעולם החומר, אלא להיפך, מזהה שחיתות מוסרית ונאבקת במשיכה אליה. גם אם זה לא מצליח בכל מאת האחוזים, זה עדיין הישג משמעותי.

תודה שפנית אלינו. עומדים לרשותך גם בהמשך.

בהצלחה!

אוהד

כתבות נוספות