פרשת ולדר: איך מתמודדים עם פגיעות של מנהיגים ומתקיפות ברחוב?

שלום לך.

השאלות שלך טובות ונוקבות מאוד. גם את מהמקום שלך כבת 16, וכל אחת ואחד מאיתנו, מחויבים להגביר מודעות לנושאים הללו, ולעשות ככל יכולתנו כדי לוודא שכולנו נהיה בטוחים תמיד. זה מאוד טבעי שאמון נפגע כשקורים מקרים של הפרת אמון. וכפי שאת אומרת בצדק, יש הרבה יותר אמון שנשמר מאשר אמון שקורס. וטוב להיזכר בו ולהיעזר בו במצבים כאלה.

גם עיתוי השאלה לא מקרי. ילדים קטנים נותנים אמון באופן די טבעי, בעיקר בבני משפחה וחברים. הם מאוד חשופים לפגיעה, ולכן שומרים עליהם מכל משמר. בגיל ההתבגרות אנחנו כבר "חצי מבוגרים", ויש עלינו יותר אחריות להחליט בעצמנו במצבים מסוימים מה כדאי לעשות. אבל אנחנו ממש לא לבד בהחלטה הזאת. אפשר להיעזר! בהורים, בחברות, בבנות קצת יותר מבוגרות שאנחנו סומכות עליהן... עצם הדיבור, השיתוף וההתייעצות - הם סוג של שכבת הגנה מפני פגיעה שנשמרת בסוד.

כמובן שאפשר לדבר גם איתנו כאן במוקד, באינטרנט או בטלפון, באנונימיות.

האם אפשר לדעת במאה אחוז האם אדם מסוים הוא ירא שמיים וצדיק? כנראה שלא. אנשים יכולים גם להשתנות. ובכל מקרה, חשוב לא לבדוק רק לגופו של אדם, אלא לבחון את המעשים והדברים שהוא עושה. האם יש בהם היגיון, תועלת, ברכה, או חלילה משהו אחר? לצד זה כדאי לנקוט אמצעי זהירות. הם מועילים במקרה של פגיעה אפשרית, ואינם מזיקים גם כאשר האשם איננו פוגעני. שמירה "מוגזמת" על דיני ייחוד, ושמירה על אווירה עניינית ולא אינטימית מדי עם אנשים שאנחנו לא מכירים לעומק.

חשוב להוסיף שפגיעה או הטרדה לא חייבים "להתאים" למה שאומרים החוק או ההלכה. כשאני מרגישה לא בנוח - זה מספיק. לא בהכרח תוגש תלונה כזאת או אחרת, אבל אני יכולה לייצר מצב שבו כן ארגיש בנוח. אני יכולה לדבר על זה, לשתף, לברר. זה יכול להיות גם מאוד תלוי בכל אדם. המפתח הוא שנפעל להרגיש ביטחון ורווחה בכל מקום שבו אנחנו נמצאות.

כפי שציינת יכולות להיות גם תקיפות של זרים ברחוב. אמנם, מרבית המקרים של הטרדה ותקיפה אינם כאלה, אלא מבוצעים ע"י אדם שמוכר לאותה נערה או נער. וגם ברחוב חשוב להישמר. לא להיחרד ולפחד כל הזמן, אבל להישמר. להשתדל ככל הניתן לא ללכת לבד בשעות החשיכה. זה קצת כמו חגורת בטיחות באוטו: נדיר שהיא באה לכלל שימוש, אבל כשצריך אותה, אז ממש צריך אותה. ולכן כולנו תמיד חגורים. זה לא מעורר בנו פחד מתאונות. בהחלט מומלץ גם להחזיק בתיק או בכיס תרסיס פלפל (לא גז מדמיע). זה דבר קטן וקומפקטי, עולה בערך 20 ש"ח, ובשעת מצוקה יכול מאוד לעזור כדי לקבל יתרון על התוקף ולהימלט. אגב, זה אמור להיות די יעיל גם למקרה שבו כלב חלילה מסתער עלינו... תחשבי על זה בתור חגורת בטיחות או כרית אוויר.

עצם העובדה שאת והחברות מדברות על כך, זה חשוב וטוב מאוד. להתמודד ביחד, לפרוק בילד, ואפילו קצת קצת לפחד - אבל ביחד. ואם אתן שומעות על מקרה בסביבה או בחדשות, בהחלט הגיוני שיהיו לכן רגשות לגביו. אז לא לשמור בבטן - לדבר.

לסיכום: מגיע לך ולחברותייך להיות בטוחות, וגם להרגיש בטוחות. יחד עם זאת, המציאות לצערנו מחייבת מידה של זהירות וערנות. ממש כמו המצב בכבישים עם תאונות הדרכים, שלצערנו גובות עשרות פצועים וכמה הרוגים בממוצע בכל שבוע. אז אנחנו ממשיכים לתפקד, לנסוע לאן שאנחנו צריכים - אבל בזהירות, במכונית בטיחותית ומטופלת, עם גלגל חלופי וציוד תיקונים וטלפון וערכת עזרה ראשונה וחגורת בטיחות וכרית אוויר, ואנחנו מאמינים שנגיע בשלום. עושים את מקסימום ההשתדלות שלנו, ואז גם מתפללים ומאמינים בטוב.

בנושא של התייעצות עם מוחיות בנושא הטרדה או תקיפה, כולל הנושא של תלונה במשטרה: חשוב להכיר את המוקד של מרכז תהל. המוקד מתמחה בטיפול ובסיוע לנשים וילדים דתיים שנפגעים מהטרדה או תקיפה. הנשים שם מאוד מקצועיות ויודעות גם ללוות במידת הצורך מתלוננות מול המשטרה, הפנייה לסיוע נפשי, ועוד. המספר: כוכבית 2511. בווטסאפ: 052-836-1202

וכמובן גם אנחנו תמיד כאן בשבילכן, בכוכבית 8298.

בהצלחה!

עוד בנושא נפילות של מנהיגים - כאן:

https://www.makshivim.org.il/answer?id=944331