בגלל הקורונה חזרתי להרגל רע: צפייה מרובה בסדרות. מה עושים?

שלום לך יקרה.

איזה כיף לקרוא את השאלה שלך! כ"כ מעריכה את הרצון שלך להתחזק ולשמור על עצמך גם בימים כאלה.

אין ספק שהתקופה הזו היא מאתגרת לכולנו. הקורונה מזמנת לנו קשיים רבים, בבידוד החברתי, בחוסר המעש, המרחק מסבא וסבתא, ואולי הקושי הגדול זה השיעמום.

אני רוצה להתחיל דווקא בסיפור.

דמייני לך בנק ממנו את יכולה למשוך את כל הכסף שבעולם וכמה שאת רוצה, אבל מה? את יכולה למשוך כל יום את הכסף ולהשתמש בו רק עד 12 בלילה, מה שמשכת ומה שקנית עד אז- שלך, אבל מ12 בלילה הכסף שלך כבר לא שווה כלום. את לא יכולה לרכוש יותר שום דבר.

עוד כלל אחד חשוב יש בבנק הזה: הוא מתחדש כל בוקר. המלאי של המזומנים מתחדש וגם אם אתמול משכת מליון דולר, תוכלי למשוך גם היום מליון דולר, ובתנאי שתנצלי את כולם עד 12 בלילה.

מוכר לך?

ובכן, הבנק הזה הוא לא פחות מהזמן שלנו. בכל יום ניתנות לנו 24 שעות, בהן נוכל לעשות מה שנרצה! "למשוך" מיליוני שניות ודקות ולעשות איתן הכל, אבל - יש רק כלל אחד חשוב, אחרי חצות, כל מה שמשכנו מתפוגג. מה שעשינו ומה שהספקנו או ניצלנו - הוא שלנו ומה שלא - לא.

מה היית עושה לו ידעת שיש לך בנק כזה?

לו ידעת שיש לך כל יום מליון דולר לנצל עד 12 בלילה, האם יכול להיות שלא היית נוסעת לבנק ומושכת אותם? האם יכול להיות שלא היית מנצלת אותם?

כך גם הזמן שלנו.

לעתים תכופות אנחנו נוטים לזלזל בו ולקבל אותו כמובן מאליו, ואז קמים בגיל מאוחר ומגלים כי בזבזנו אותו. ממש כך. והוא עף ונעלם. תתפלאי לדעת אבל רבים מאיתנו, משאירים את המיליון דולר בבנק. ממש כך. בוחרים לתת לכסף להתמוסס, למה? כי אנחנו נותנים לעצמנו להיות עייפים או עצלנים.

ולמה אני מספרת לך את זה?

כי שלב ראשון בכל שינוי שאנו רוצים לבצע הוא הבנה מה הטוב שאקבל או מה הטוב שאני מפסידה כרגע. הבנה שיש לי למה להשקיע, לשנות, להשתנות. לא סתם ריבונו של עולם אומר לנו בהרבה מצוות "למען ייטב לך..", כלומר ה' יודע שאנחנו שלב ראשון צריכים משמעות, צריכים לדעת מה נרוויח ומה גודל ההפסד.

אחרי שהבנו זאת, בא הקב"ה ומגלה לנו סוד מופלא. כתוב "שבע יפול צדיק, וקם".

חשבת פעם למה הוא נופל שבע פעמים וקם רק פעם אחת? כל כך הרבה פעמים ליפול בשביל קימה אחת קטנה?

ובכן, התורה ידעה את נפש האדם ואת עומק המצוות. היא ידעה את העובדה שעל כל שבע (!) נפילות באה עלייה אחת, ששקולה ללא פחות משבע נפילות. התורה ידעה שהיכולת לקום, לזוז, להתגבר, להילחם היא חזקה יותר מכל נפילה שיש.

לא רק זאת, אלא שימי לב עוד מה התורה אמרה:

לא כתוב "שבע יפול צדיק ויקום", אלא "שבע יפול צדיק וקם". קם - בהווה! למה לא יקום - בעתיד?

לכאורה זה נראה הרבה יותר נכון לשונית.

גם כאן התורה רוצה להגיד לנו דבר אחד- הנפילה היא אירוע שיש לו סוף, היא תחומה בזמן. ברגע שהיא קורית, עובר זמן מסוים והיא מסתיימת, נעלמת, שייכת לעבר.

הקימה - היא מצב מתמשך. קצת כמו present progressive. אדם קם כל הזמן, יום יום, שעה שעה. הנפילות יישארו בעבר בשלב מסוים, הקימה היא כל הזמן, היא שייכת להווה. אני קמה! אני מנסה, עמלה, רוצה לשנות.

ובטח תשאלי, אז למה לי כל זה?

פה מגיע בדיוק הסיפור על בנק הזמן. תשאלי את עצמך- האם הזמן שלי שווה? האם אני רוצה לנצל עד תום את מיליון הדולר?

לכן, אני מציעה שתמצאי לך מוטו קליט וקצר לתלות לך בחדר, מעל השידה שלך או אפילו מעל המחשב. סיסמה או משפט שמדברים אלייך. זו לא צריכה להיות פסקה ארוכה, אלא אפילו רק משפט קצר וקולע על חשיבות הזמן, או על הרצון לשמור על עיניים טהורות. את יכולה לתלות אותו בעוד מקומות חוץ מעל החדר או המחשב, למשל על הדלת, או בארון או על המראה. חשוב שתראי אותו מולך, ממש כמו שבנ"י מציבים את נחש הנחושת, לזכור לאן אנו הולכים ומאין באנו.

בנוסף, הייתי מציעה לך לנסות ולמצוא "נקודות אזהרה".

את מוזמנת לכתוב לעצמך- היכן בד"כ את צופה בסדרות האלו? באיזה חדר? באיזה שעה ביום זה קורה בד"כ? האם זה קורה בתוך הבית או בחצר?

אחרי שתכתבי לעצמך, תוכלי לדעת מהם איזורי הסכנה, לידם את מציבה שלט וגדר "זהירות!". אם למשל זה קורה לרוב כשאת בחדר, מעכשיו את יכולה להעביר את המחשב לחדר של אחיך הקטן או אפילו לסלון.

אחרי שהצבנו לעצמינו תמרורים לאן לא לנסוע, אנחנו צריכות גם לתחום לעצמנו מה כן לעשות.

נחזור שוב לדוגמת הבנק שלנו: לו יצויר שידעת שיש לך sale סוף עונה בחנות בגדים ענקית כרגע, ואת רוצה לקנות בה בגדי קיץ, סביר להניח שהיית עוסקת רק בקניות שלך כל היום ולא היית פנויה לחשוב מה אני אעשה מחר עם הכסף, נכון?

לעומת זאת, אם לא הייתה לך מטרה מוגדרת לכסף, כנראה שהיית מבלה חצי יום בלחשוב כיצד לנצל את הכסף ועל מה.

כך בדיוק גם אנחנו.

ברגע שהיום שלי מלא בעיסוקים, תחביבים, מטלות או ספרים, אין לי פנאי להתעסק באותן סדרות. נסי למלא לך את היום בצורה כזו שתהיי מאוד מאוד עסוקה. את יכולה להשקיע בתחביבים, לימוד נגינה, לימוד שפה, השקעה בהבנה של מושגים רפואיים שקשורים לקורונה, אולי התנדבות של חלוקת מזון בימי הקורונה, בישול או לימודים. כל דבר מצוין. העיקר שתמצאי לך עיסוק שייקח לך כל שנייה פנויה ביממה.

ומה עוד?

אני מציעה לקחת ספר וללמוד על כוחה של תשובה ועל קלותה של תשובה. להאמין בזה ממש שה' ברא בי את יכולת הקימה, שוב ושוב ושוב.. גם אם נפלתי. להאמין בתפקיד ובמשמעות הגדולה שלך בעולם.

ואם זה חוזר או קורה שוב (שזה לגמרי טבעי, "שבע יפול צדיק"), אני מציעה לך למצוא מעין אח בוגר. זה יכול להיות אחות או אבא, אמא או אפילו רב או רבנית, דמות שאת מרגישה בנוח לשתף אותה, לספר לה על ההתקדמות שלך ו/או גם על נפילות.

ועד אז, מתפללת לה' שישלח לך כוחות ולכולנו בתוך המציאות ההזויה שנכפתה עלינו.

אשרייך על כל הטוב והאור שבך,

חזקי ואמצי יקירה.

נועה