שאלה
שלום כבוד הרב, רציתי לעלות בפניך 2 בעיות המקשות עליי מאוד לאחרונה:
1. קשה לי לשמוח בתקופה זו של ההסגר, אני רגיל להיות עם אנשים ו״לא טוב היות האדם לבדו״.
אני יודע שהעצב נחשב למידה רעה ואני יודע שהקב״ה מכוון את הכל והכל לטובה. אך לצערי הרגש שולט על ההיגיון ואני מרגיש שאני שוקע לאט לאט בעצב.
2. מקורותינו ציינו כמה רע הוא הכעס. אחרים אומרים לי גם שאני אף פעם לא כועס. באמת קשה לי לכעוס על האחר. אך אני בכל זאת חוטא, והכעס הופך לעצב. וגם במקרים שהתנהגו אליי בצורה מכעיסה זה רק גורם לי ללב כבד. כך שזה לא נכון שאני לא כועס, אני כועס בדרך אחרת ונפגע מאוד בקלות.
כיצד לגדל ״עור של פיל״?
אשמח מאוד אם תעזור לי.
תשובה
שלום וברכה אלי היקר!
ראשית אציין שאינני רב... ואני מעריך אותך על כך שפנית אלינו. אשריך שאתה קשוב כל כך לרגשות הפנימיים שלך ולתהליכים העוברים עליך בצורה כל כך עמוקה ומדויקת, זה לא מובן מאליו בכלל!
רגש העצבות שאתה מתאר בדבריך בתקופה מאתגרת שכזו הוא מובן ממש, והוא עוטף את כולנו – כל אחד כפי שהוא מרגיש ומבטא אותו.
ניכר מדבריך שאתה נאבק עם עצמך שלא להיכנס לעצבות וכו', אך למרות זאת אתה שוקע לשם יותר ויותר. לכן כדאי לדעת, שדווקא הפחד שלנו מעצמנו בכך שאנו מרגישים רגשות מסויימים - הוא זה שמעצים אותם. כלומר שדווקא החששות מלהרגיש עצבות והמאבקים לדחוק כל צד של רגש שלילי המתעורר בנו, הם בעצמם יוצרים לנו תסכולים רבים ועצבויות נוספות, לכן עלינו להכיל את הרגש מתוך הבנה שהרגש בבסיסו לא נתון בשליטתנו, ולא בחרנו אם להרגיש כך או אחרת. עצם ההכלה ונתינת המקום לרגש, מכניסה אותו לפרופורציות נכונות ולאיזון.
כמובן שאחרי שאנחנו מכילים את הרגש, כעת זה הזמן והמקום לעבוד איתו ולדייק אותו, להבין מאיפה הוא נובע וכיצד לנתב אותו, וכמובן לראות שהוא לא משתלט עלינו.
כך גם לעניין רגש העצבות מהבדידות. הרגש הזה הוא רגש טבעי ואנושי שאין לנו שליטה ובחירה אם להרגיש אותו או לא, כמו שציינת בדבריך "לא טוב היות האדם לבדו", כלומר זו תחושה שהקב"ה הטביע עוד בשורש הבריאה. ולכן זו לא תחושה שאסור לה להיות קיימת אצלנו, אדרבה, עלינו להכיר בכך שזה נורמאלי לחלוטין, טבעי ומתבקש.
נראה לי שזה גם הסיבה למקרה השני שציינת לגבי התנהלות עם החברים. להרגיש כעס כשמכעיסים אותנו – זה לא חטא. בהחלט מותר לנו להגיד על דבר מסויים שחבר עשה לנו שזה הכעיס אותנו, ואף לומר לו זאת מפורשות. כשכתוב במקורות על מידת הכעס בפרט ועל המידות כולן בכלל, אין הכוונה למחוק את הרגשות חלילה, אלא הכוונה שיש לנו לדעת ולהכיר בכך שיש לנו רצונות, תחושות, מחשבות ורגשות שהקב"ה הטביע בנו ושם אותם בתוכנו, שעליהם אנו עובדים ומתוכם אנו מתפתחים. לדוגמא: אחרי שאנחנו מכירים בכך שיש בנו כעס, אנו יכולים לעבוד על לימוד זכות ותחושת אמונה בה'. שהרי כיצד נלמד זכות אם מעולם לא כעסנו או הרגשנו פגועים?!
את היסוד לדברינו אנו יכולים ללמוד מדברי חז"ל שאמרו "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות ד, ב). הם לא אמרו: מי שאין לו יצר, אלא שיש לו יצר והוא כובש אותו, עובד עליו, משליט את האיזון על הרגש המתפרץ ומנתבו למקומו הנכון והראוי. כך גם לענייננו, אחרי שאנחנו מכירים ברגש הקיים בנו ומכילים אותו, זה הזמן והמקום לעבוד איתו, לראות שהוא לא משתלט עלינו, להבין מאיפה הוא נובע, לדייק אותו ולכוונו לאפיקים נכונים וטובים.
לכן, דווקא כאשר לא יהיה לך עור של פיל, ולא תחסום את הרגש הטבעי שמתעורר אצלך בעקבות סיטואציות כאלה ואחרות, אלא תכיל את הרגשות שיש בלב המדהים והמיוחד שלך ותיתן להם מקום, תצליח בעזרת ה' לקבל את הרגשות בפרופורציות נכונות ולעבוד עליהם מתוך שמחה ושלמות אישית ופנימית.
אתה יכול לעשות את התהליך הזה עם עצמך בכתיבה או מחשבה עמוקה, עם חבר טוב שאתה סומך עליו או עם רב שאתה מרגיש קרוב אליו, ואתה תמיד יכול גם לפנות אלינו בשמחה.
באופן מעשי לגבי תחושת העצבות והבדידות בתקופה הזו: הייתי ממליץ לך לנסות למלא את היום שלך בעשייה חיובית של דברים שאתה אוהב, זה חשוב מאוד ועוזר לשחרר את ההשתקעות במחשבות שליליות. כעת שכבר ניתן יותר לצאת החוצה, כמובן לפי כללי משרד הבריאות, אתה יכול לעשות כושר עם שירים, לעשות קניות לאמא, להתנדב באזור מגוריך או לעבוד בעבודה שמתאימה לאישיותך וכו'. אפילו בתוך הבית ניתן להיפגש עם חברים ומשפחה בדרכים רבות, אמנם ווירטואליות אבל עדיין זה מוסיף ועוזר לתחושה הכללית של ה"ביחד". כמו כן אתה יכול להתקשר לחברים שלך מהעבר, לעבוד בגינה, לפתח תחביבים שאתה אוהב, ציור, נגינה, בישול וכו'. בנוסף זו הזדמנות מצוינת עבורך להרחיב אפיקים בלמידה על דברים שמעניינים אותך דרך סרטונים או קריאת ספרים, בנושאים תורניים או נושאים כלליים וכדומה.
מאחל לך הצלחה רבה בכל!
ידידיה