כועס ומלא טינה. מה לעשות כדי להשתחרר מכל זה?

לשואל היקר שלום.

אתה מתאר פה תהליך כואב. זה תהליך שקורה הרבה כשאנחנו נפגעים בצורה לא מעובדת:

1. מישהו פוגע בנו.

2. זה יושב אצלנו על נקודה רגישה.

3. אנחנו כועסים ופגועים.

4. הכעס אוכל אותנו מבפנים. וככל שאנחנו מתעלמים ממנו יותר, ודוחפים אותו עמוק יותר, ככה הוא צועק יותר. שולח צינורות של זעקה אל כל מקום שהוא יכול. לחלומות שלנו, לתודעה שלנו. למחשבות שלנו.

5. הכעס נשאר אצלינו בבטן, ואנחנו לא מוצאים דרך לעבד אותו, לנתב אותו, או לסלוח.

6. לאט לאט משתנה תפיסת העולם שלנו – אנחנו מייחסים כוונה רעה לכל מיני מעשים תמימים של אנשים סביבינו. מה שידוע בכינוי 'עין רעה'.

7. אנחנו מתחילים להכליל – כולם רעים, כולם יפגעו בנו, כולם אדישים למה שעושים לנו, תמיד, בכל מצב, בכל זמן.

באמת עצוב. אבל אפשר לשנות את המסלול. אפשר לבחור בעצמנו מסלול אחר. לקחת את המושכות של כל הסיטואציה לידיים שלנו ולכוון אותה בעצמנו. בוא נראה איך זה נראה אחרת.

1. מישהו פוגע בנו. אנחנו לא מייפים את האירוע ולא מכחישים אותו. האדם הזה פגע בי. וזה לא תקין. אולי פגיעה קלה. אולי פגיעה חמורה מאין כמותה. אנחנו מוכנים לומר את זה לעצמנו בקול.

2. אנחנו מבינים שהסיבה שכל כך נפגענו מהמעשה הזה קשורה למשהו בנפש שלנו. יש כאלה שהכי נפגעים כשמישהו חותך אותם בכביש. יש כאלה שהכי נפגעים כשמתעלמים מהם. אחרים הכי נפגעים כשלוקחים להם משהו. זה מעיד הרבה על האדם. אז אנחנו נפגענו במיוחד מהדבר הספציפי הזה. למדנו משהו על עצמנו. למדנו שנקודה מסויימת רגישה אצלנו, ואולי אפילו ראינו בזה הזדמנות להכיר את עצמנו טוב יותר ולעבוד על עצמנו.

3. אנחנו כועסים ופגועים. וזה בסדר. מותר. מותר להרגיש כעס. מה שחכמים כל כך הזהירו ממנו זה לעשות דברים מתוך כעס, בבחינת "המשבר כליו בחמתו". אבל להרגיש את הרגש שלנו מותר. אנחנו אפילו יכולים לרדת אל הילד הקטן שבתוך הנפש שלנו, זה שנפגע וכואב ובוכה, ולתת לו חיבוק. להיות איתו. להבין אותו. לא בהכרח להסכים איתו, אבל להבין שזה בדיוק מה שהנפש שלנו מספרת לנו על עצמנו, וכדאי להקשיב לזה, גם אם אנחנו לא נותנים לרגש הזה לנהל לנו את החיים ולהגדיר לנו מה לעשות.

4. עכשיו הכעס הזה נמצא אצלינו בבטן. הוא שם. אנחנו יודעים שאם נקבור אותו, נתעלם ממנו, נעמיד פנים שהוא לא שם, זה לא יעלים אותו. אז אנחנו שמים לב אליו. מרגישים אותו. מוכנים להיכנס אל תוך אמבטיית הכעס הזו (לבד בחדר, לא באמצע הסיטואציה כמובן), ולראות שהיא מורכבת הרבה יותר מתחושת פגיעות וחולשה מאשר מתאוות נקם ושנאה.

5. אנחנו מחליטים לנתב את הכעס למקום חיובי. לעבד אותו באופן בונה. אולי כמוטיבציה להוכיח לכל מי שלא האמין בנו שהם טעו לגבינו. אולי לנתב את הכעס לתוך כושר או פעילות יצירתית אחרת. אולי אפילו הולכים לשק אגרוף ומוציאים עליו את כל העצבים. אפשר לדבר על מה שקרה עם חבר (גם מבחינת לשון הרע, זה מותר). אפשר לקחת את הכעס להבנה שאנחנו צריכים לעשות שינוי כלשהו בחיים שלנו. או ביחס שלנו לאחרים. אפשר לצייר, לכתוב או לשיר את הכעס. אפשר גם ללכת עם הכעס ולהתעמת עם הפוגע. לשאול אותו למה הוא עשה מה שעשה. המון אפיקים חיוביים יש לכעס, ברגע שהכרנו בו.

6. כשהכעס בנפש מצא את האפיק הנכון לזרום דרכו, אנחנו מסוגלים להסתכל על הסיטואציה לא רק דרך העיניים הפגועות של הילד הקטן. אנחנו מצליחים להתרומם למבט כזה שרואה את הילד הקטן עמוק בנפש גם של האדם שמולנו. את הסיטואציה או הכאב הישן שמלווה אותו שנים וגרם לו להתנהג בצורה כל כך לא ראויה ולא מתאימה. (וכן. גם לרבנים יש חולשות וצדדים שפחות טובים והם עוד עובדים עליהם. מי יותר ומי פחות). אנחנו מבינים שלא היתה פה איזו כוונת זדון מתוכננת מראש. היתה פה (כנראה) נפילה. אובדן שליטה רגעי. חוסר רגישות וחוסר הבנה בנפש האדם. חוסר הבנה מה הדבר שעשו לך יגרום לך לחוות.

7. מתוך ההבנה של הסיטואציה המלאה, והיכולת הנפשית להסתכל לכל מה שקרה בעיניים, האירוע נכנס לפרופורציה. זה לא כל האנשים בעולם/ בישיבה/ ביהדות. זה אדם ספציפי. וגם לו – זה לא קורה תמיד. רק במצבי קצה שלא תמיד אנחנו יודעים בכלל מה עובר עליו. וזו גם לא התכונה היחידה של האדם הזה. יש לו מכלול תכונות. חלקן טובות וחלקן רעות.

ועוד הערה לגבי מחשבות לא רצויות שקופצות לנו לראש באמצע היום: הדרך להילחם בהן היא לא לדחות אותן באופן אקטיבי, אלא פשוט לתת להן להתפוגג בשקט אל אותו מקום שאליו מתפוגגות כמעט כל המחשבות שעוברות לנו בראש. מי שנשארות אלו בעיקר אלו ששמנו לב אליהן. אל תשים לב למחשבות שאתה לא אוהב. תגיד באדישות "זו רק מחשבה", ותמשיך הלאה. המחשבות שלך לא מגדירות מי אתה. הן לא אומרות עליך משהו בכלל. סתם מחשבה.

לסיכום:

דבר ראשון, קח אחריות על הכעס שלך. הוא אצלך והוא שלך. זו הנפש שלך שנפגעה. זו הנפש שלך שזועקת. זה אתה שסוחב את משא הכעס על גבך יום אחרי יום. אז אתה גם יכול להיות זה שירפא אותו. תכיר בו. תרגיש אותו, תחבק אותו, תנתב אותו לכיוונים חיובים ותבטא אותו איך שנכון לך. מתוך זה, תוכל לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות ולחיות בשלווה עם הרגשות שלך.

אתה מאוד מוזמן לדבר איתנו על זה גם במוקד הווטסאפ שלנו (052-468-3927) ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298. לבד זה קצת קשה להתמודד, ובהחלט מגיעה לך עזרה ותמיכה! מחבר טוב, מיועץ מקצועי אם תרצה, מבן משפחה... מוזמן לדבר איתנו על זה.

בהצלחה!

נתנאל

חברים מקשיבים