איך להגיע ל"שמחה של מצווה"?

הראל היקר שלום!

ראשית תודה על שאלה חשובה מאד, המציאות שלנו הרבה פעמים הופכת יומיומית ושגרתית – והדבר שוחק מאד מצד שני יש לנו הפתעות לעיתים כמו הקורונה שפתאום מעלות בנו הרבה חששות ותהיות – ואתה בוחר לא לשקוע בהן אלא לחשוב איך להתחדד ולצמוח – וזה מדהים.

ננסה ללכת צעד צעד,

שאלת בראשונה איך ניתן להתרגש? והשאלה הזו היא שאלה שהאנושות נמצאת בעצם מתחילת המודרנה ועד היום. הדגש הושם על הרגש, וישנו מרדף שלנו אחר ריגושים. אנשים מחפשים את המקום הכי יפה, מחליפים בגדים בתחלופה מהירה, משנים מסעדות, משנים עבודות, משנים מקומות לימוד, לצערנו גם מחליפים זוגיות, ולא פעם בשל "תרבות הרגש", האדם רוצה להתרגש בכל פעם מחדש.

מצד אחד, זה דבר מופלא, שאדם מרגיש רגע עילאי של חיבור, של אור של אושר אך בדיוק באותו רגע טמונה גם סכנה מסוימת.

לא דומה התאהבות למשל, על כל הפרפרים שבה והמחשבות לבין אהבה. האהבה היא דבר מתמשך, היא נאחזת במציאות, בראיית הטוב באחר, התאהבות היא הזיק, היא הניצוץ – והוא חשוב מאד! אך למשל אדם שמתאהב בלימוד תורה, יש לו ניצוץ אדיר והוא כל היום מתרגש מגילויים חדשים מרעיונות חדשים וכו'. אך מגיע הרגע שהקסם פג, וזה רגע קריטי מאד שבו האדם עומד בצומת – ההתחדשות או הזריקה.

אדם שבוחר בזריקה, ברגע שלא יחווה את התפרצות הרגש, והתחושה יעזוב את הלימוד – כי על זה זה נאחז. אדם שהתאהב באשתו ולפתע הרגש פג, אם כל כולו היה נתון אך ורק לרגש, כשזה יפוג, זה יגמר.

ולכן ישנה חשיבות גדולה ל"התחדשות", התחדשות היא מציאות בו אדם משתף את המחשבה, את החוויה, וגם את הרגש ומגלה כל פעם דבר חדש שהיה קיים שם כל הזמן. אם למשל הדוגמא של הלימוד, הוא ינסה לראות הבנות אחרות, סיבות עמוקות, דברים שיגרמו לו לגלות צדדים חדשים – שלא ראה.

אדם שנמצא בהתחדשות לא חייב את "הזיקוקים" ואת "ההתרגשות" אלא הוא מבין שעליו לעבוד כל הזמן, עבודת חיים, כדי לשמור על הדברים אותם הוא אוהב, או שנוגעים לחייו.

ולכן לשאלתך על המצוות, ודאי שקיימת שחיקה, אך ההמלטות מהשחיקה היא ההתחדשות, כאשר אדם בוחר למשל ללמוד על נושא מסוים, או בוחר להתכוון בכמה מילים אותן בוחר – הוא מגלה משהו חדש. משהו אחר מתגלה לו, ואז החיים שלו הם מסע שלם של גילויים, ולא מפגש חוזר כל יום עם אותו הדבר.

לכן גם חכמים כינו את התפילה "עבודה שבלב" כי יש כאן עבודה, בו האדם לומד להכיר את עצמו, לחשוף את הקשר שלו יותר ויותר עם הקב"ה, מתוך לימוד, מתוך התבוננות, מתוך הסתכלות וכד'. ולכן אם בעבר ראינו רגש – זה מעולה! כי זו נקודת המוצא, ומדהים שיש אותה! איך משמרים אותה? כפי שאמרנו כמה אופציות:

1. ללמוד על הנושא

2. להתבונן יותר על המעשה

3. לכתוב לעצמי, מה הייתי רוצה, איך אני תופס את המצווה הזו

4. לשתף גם חבר מפעם לפעם(אולי אגלה דרכו דברים חדשים).

לגביי האסטרואיד, אמנם אינני מדען, אך נתקלתי בכתבה הזו וגם בה נטען שככל הנראה – זה לא יקרה (אגב יש פרוייקט מעניין שנקרה "מחסלת האסטוראידים" של אופציה לחיסול כל איום חיצוני בלייזר..מעניין).

אך למה באופן כללי באות צרות לעיתים, או מאיימות לבוא צרות?

אולי כדי להזכיר לנו עד כמה חשובים לנו החיים כאן, מה המשמעות בדברים הקטנים והפשוטים כמו נשיקה לאמא, כמו ללכת לטייל בצוותא, כמו קשרים בין מדינות וכלכלות. אלו שיעורים על אפסיות האדם ועל הענווה שלנו. וכמה משמעות אנו יכולים לצקת לחיים האלו – כמו גם לבזבז אותם לריק.

ואם אנו לומדים מכך משהו הרי שהאיומים האלו, עשו את שלהם.. שנזכה!!!

תודה על השאלות,

ובהצלחה בכל,

חנן