נפילה

בס"ד

שלום רב,

שתי תשובות לשאלה שלך:

תשובה ראשונה - 'טכנית', אולי קשה לך בלימוד תורה מפני שאתה לא לומד את מה שמתאים לך?

אָמַר רַבִּי: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ"(תהילים א, ב) = אתה חייב ללמוד דברים שחשובים לך. יש מי שגמרא מלהיבה אותו, יש מי שמתאים למשנה, או להלכה או לאגדה, או למוסר ואמונה. אתה צריך למצוא שיעורים וספרים שנוגעים בלבך.

תשובה שניה - יותר עקרונית

אתה מתאר מסלול מוכר לכל מי שמתחזק באמונה או מתחיל דרך חדשה. בתחילת הדרך, בחודשים הראשונים, יש התלהבות מהשינוי, יש הרגשה של התחדשות. אבל אחרי מספר חודשים המציאות החדשה מתחילה להיות הרגל, נכנסים לשגרה בעולם החדש, יש פחות התלהבות ואז מרגישים 'נפילה'.

גם אדם ששאף להתקבל למקום עבודה או לימודים או לתפקיד שחשוב לו, כשהוא מצליח להתקבל, הוא מלא אנרגיות ושמחה, אבל אחרי מספר חודשים, הוא נכנס לשגרה במקום או בתפקיד החדש, ומרגיש 'נפילה'.

שלב הנפילה הוא חשוב מאוד, כי כאן מתרחש רגע האמת: האם הדברים ששאפת אליהם, שהתלהבת להתחיל אותם, הדברים שאתה עושה עכשיו בשגרה באמת נכונים וחשובים לך? או שסתם התלהבת?

האם לימוד תורה, תפילה וקיום מצוות הם החיים האמתיים שלך? אתה לומד כי זה אמיתי. מתפלל כי זה חשוב. מקיים מצוות כי זה נכון?

ההתעקשות על הדברים דווקא כאשר הם לא מלהיבים, זו העליה הרוחנית העמוקה והיסודית.

התלהבות של רגע, היא לרגע. השקעה ועמל, רצינות ואכפתיות, התגברות על קשיים ומחסומים, זה התהליך שבונה אדם רוחני, מעצב דרך אמתית.

לכן כאשר אתה מרגיש חולשה, קושי, נפילה, תעודד את עצמך - תאמר לעצמך זה טבעי, זה חייב לקרות, ככה זה כשעוברים מ-'מתחילים' ל-'מתקדמים'.

תזכור - ברגעים הקשים הללו אתה מתקדם בדרך האמתית. אתה בונה ומעצב את האישיות הרוחנית שלי.