יחס היהדות לחיות - מדוע הן נחשבות "נחותות"?

שלום אלה.

ראשית, ניכר משאלתך שיש בך חיבה ואפילו אהבה ליצוריו של הקב"ה בעולמו. לא רק שאין בזה פסול, אדרבה, זה דבר מבורך ונפלא. אין ספק שזו הטבעיות הפשוטה והבסיסית של עובד ה', להיות מלא באהבה לכל בריה ובריה שברא הקב"ה בעולמו.

בשאלתך ציינת נושאים רבים והיבטים רבים, אך ניכר שגם את מבינה שיש כאן בעצם נקודה אחת שהכל מסתובב סביבה. מה צריך להיות היחס לבעלי חיים? האם להתייחס אליהם כנחותים או כפלא הבריאה.

אז התשובה האמיתית היא ששתי צורות היחס הן נכונות ושתיהן אמת לאמיתה. איך?

את המילה "רע" כולנו מכירים. אנחנו גם יודעים שאנחנו לא רוצים להיות מזוהים עם דברים רעים בעולם, ואנחנו אפילו מתרחקים מהזדהות עם חלקים רעים בתוכנו. האמת היא שהפירוש האמיתי של המילה "רע" הוא "נמוך" (כמו הטעם "מלרע" בטעמי המקרא, המסמן שצריך להטעים את ההברה התחתונה יותר). כאשר אדם גונב מחברו, זוהי לא תמיד רשעות זדונית, אלא נמיכות. אדם שגונב חושב על עצמו ועל העונג שיהיה לו על חשבון הצער של הזולת. זו הסתכלות נמוכה ונחותה, אין כאן בהכרח רצון להזיק. אם תתעמקי בהרבה מעשים ורגשות רעים, בשורשם לרוב אין רצון להזיק בכוונה תחילה, אלא פשוט הסתכלות שטחית ונמוכה על המציאות.

בתוכנו יש גם מעשים ותחושות שאינם מוגדרים אצלנו כ"רעים" אך הם באמת נמוכים יחסית כמו לאכול, לישון וכו'. אלו פעולות שאינן "רעות" במובן שאנחנו מכירים, אולי אפילו היינו מגדירים אותן כטוב, אך ברור שהן נחותות מלימוד תורה, קיום מצוות ואפילו סתם מהתנהגות בדרך ארץ ליד שולחן האוכל.

כשם שיש "היררכיה" שכזו במוסר ובמעשים, יש היררכיה כזו גם בברואים. מה שמכונה אצל חכמינו הראשונים דצח"ם- דומם, צומח, חי, מדבר. כפי שכתבת את, כל מדרגה גבוהה ועדיפה על מי שבאה לפניה, אין זה פוגם בחשיבותה של המדרגה הקודמת, בטוב שבה או בחיוניותה, אך היא אכן "נחותה" יותר ממי שבא אחריה.

יש בבעלי חיים הרבה איכויות שאין אפילו בבני אדם. בעלי חיים יכולים להוציא מאדם דברים ששום דבר אחר לא יכול להוציא ממנו ובאמת התחום הטיפולי גדוש בעבודות ומחקרים שמראים את זה ומנסים לחקור את זה. חז"ל אף אמרו שאלמלא ניתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול וכיוצ"ב.

מאידך גיסא, דווקא כדי לשמור על בעלי החיים, עלינו להבין וליישם את זה שעד כמה שאולי זה קשה לומר את זה, הם נחותים מאיתנו. אדם שמבלה עם בעלי חיים עד כדי כך שהוא מרגיש שהוא חלק מהם, יכול (בתיאוריה) להגיע להתבהמות שלילית מאוד ואף לשפיכות דמים, שהרי חיות רבות בטבע שופכות דם כחלק מטבען. בסופו של דבר גם לנו יש "נפש בהמית" כמו לבעלי החיים, אך הייחוד שלנו הוא בכך שאנחנו זוכרים שיש לנו עוד משהו מעבר לכך, וגם עובדים בפועל כדי להתחבר כמה שיותר למעלת "צלם אלוקים" שיש בנו פנימה.

אם אנחנו מבינים שהמטרה שלנו כעם סגולה היא לרומם את המציאות ולא להשפיל את עצמנו אליה, אנחנו יכולים לקחת את בעלי החיים וממש "לקדש" אותם. הדרך שכתובה בתורה היא ע"י הקרבת קורבנות, הטלת ציצית מצמר כבשים וכו', אך גם מי שמגדל חיה יכול להתבונן בתוספת של בעל החיים לשמחה שלו, או להיבט אחר של חייו הרוחניים, וגם כמו שכתבת זוהי בהחלט מסגרת המאפשרת לחשוב על אהבה לכל הבריאה שזהו דבר חשוב ויקר.

באשר לשאלתך השנייה, התשובה היא בעצם ביטוי של שתי המדרגות האלו. אצל בני אדם קיים האיסור לרצוח. זהו איסור שלא קיים אצל בעלי חיים, ולכן מבחינת דיני "לא תרצח" אדם שהורג חיה לא עובר על לאו זה. המדרגה מתחת לזה היא מה שנקרא בלשון חז"ל "צער בעלי חיים". אסור לגרום צער לבעלי חיים.

מתוך שני הדינים האלו אנו ניגשים לשאלתך: האם מותר לעשות "המתת חסד" לאדם? אסור, כיוון שיש איסור רציחה. קדושתם של חיי אדם היא גדולה גם כאשר יש סבל גדול, וגם כאשר אין אפילו הכרה. האם מותר לעשות "המתת חסד" לבעל חיים? כאן השאלה שצריכה להישאל היא מה יגרום לחיה הכי פחות צער. אם הגענו למסקנה שלחיה יש צער גדול לחיות, מותר ואף רצוי לסיים את חייה בצורה עדינה ולא כואבת (למשל באמצעות זריקה).

באשר לנטילת ידיים. אני לא מכיר חיוב ליטול ידיים אחרי שום פעולה. יש חיוב ליטול ידיים לפני כל דבר שבקדושה (תפילה, לימוד תורה, ויש מחלוקת על עוד דברים) אם הידיים בעייתיות. מה זה אומר ידיים בעייתיות? זה אומר ידיים שנגעו במקומות "נחותים" יותר. בית הכסא הוא לא מקום "רע", אלא נחות, ולכן אחרי שאדם ביקר בבית הכסא הוא נדרש ליטול ידיים לפני דבר שבקדושה. מה עוד? אדם שנגע במקומות מכוסים בגוף, היכן שיש זיעה או הפרשות אחרות (בית שחי, כפות הרגליים ואפילו גירוד בקרקפת למשל, שזה תכלס כמו ללטף כלב, לא?) גם כן מחויב ליטול את ידיו לפני דבר שבקדושה. בדרך כלל בעלי חיים מסתובבים במקומות לא נקיים והרבה פעמים הפרווה שלהם מכילה כל מיני דברים מהרחוב. לכן נכתב בהלכה שגם לאחר נגיעה בבעל חיים, צריך ליטול ידיים לדבר שבקדושה. אגב, לחלק מהדעות מספיק לנגב בבגד את הידיים.

אני מקווה שעזרתי לך קצת לעשות סדר. זו אכן סוגיה חשובה שרבים מגדולי ישראל אמרו שלקראת הגאולה נעסוק בה יותר, ואני שמח לראות את זה מתקיים! אשרייך.

כל טוב,

שמואל