שאלה
שלום רב, קראתי לא מעט תשובות פה, ואפילו התחזקתי, אך כן נדמה לי שהגיע הזמן לשאול על עצמי. אני חוזרת בתשובה כבר שנים ברוך השם, יודעת שמה שקשה הוא עניין העריות. אני יודעת שאם אני נשארת לבד בבית אני יכולה ליפול. לכן אני הרבה הולכת להתנדב בעבודות משרדיות, הורדתי חסימה לטלפון, אבל כנראה לא מספיק טובה. אני מנסה להעסיק את עצמי בעניינים חיוביים. אך ברגעים של קושי ונפילה, מאוד קשה לי.
מה סך הכל ביקשתי עד היום? תורה? ללכת באמת ובתמים בדרך אמונה? אני לא יודעת מה לעשות. איך מתקנים? איך להמשיך לקבל כוח להתפלל על עצמי ולא לוותר עד שלא אראה את הישועה שלי? אני מרגישה שהוא לא רוצה אותי עם כל העבירות שלי.
תשובה
שלום יקרה.
מפעים לקרוא על התהליך שעברת ויותר מכך על הרצון שלך לא ליפול בהתמודדות הלא פשוטה הזו. דעי לך שהמון בנות מתמודדות עם הצפייה בתכנים לא ראויים. יצר העריות קיים גם במין הנשי ומושך אותנו גם לדברים שאיננו רוצות בהן. ארחיב על כך בהמשך. הרשי להתחיל דווקא מסוף השאלה.
כתבת שאת מרגישה שה' לא רוצה אותך בגלל העבירות. כל עוד אנחנו פה בעולם, כנראה שה' "רוצה" בקיומנו שכן אחרת לא היינו כאן. האהבה של ה' אלינו היא אהבה שאינה תלויה בדבר. אנחנו מצווים לעשות את רצון ה' אך אין זה תנאי לאהבתו אותנו. כמו אהבה של הורים לילדים, גם אם הילד יתנהג אחרת מרצון ההורים, הם יאהבו אותו ויקבלו אותו. בזכות האהבה הזו הוא מאפשר לנו לשוב אליו בכל רגע, גם מהחטאים הכי גדולים. האמירה ש"ה' לא רוצה בי" היא כפירה ברצון ה' מפני שאם הוא מקיים אותנו, הוא רוצה בנו ובקשר שלנו איתנו. מעבר לכך, יש באמירה הזו פן של הסרת האחריות מאיתנו – "טוב, הוא לא רוצה, לא אני..." – ולכן כדאי לבדוק אם האמירה הזו אינה בריחה מההתמודדות ומהחזרה בתשובה וכמובן להסיר אותה ממחשבותינו.
"תורה נקנית בייסורים", אמרו חכמינו. לא קל לשמוע הזה ובייחוד בדורנו שאנחנו שואפים שיהיה לנו טוב בכל דבר – בעבודה, במשפחה, במעגל החברים וגם בעבודת ה'. אך למעשה לא קל להיות אדם מאמין ושומר מצוות והיום בעיקר מבחינה פנימית. לא קל להיות מחויב לעולם ערכים פנימי, נסתר, אחר לעיתים מהעולם שסביבנו. אבל אם אנחנו מאמינים שזוהי הדרך האמיתית והנכונה, עלינו לדבוק בה על אף הקושי. לרוב נראה לנו שהקושי בא לנתק אותנו מהדבר הנכסף, כאן התורה, אבל ההפך הוא הנכון. הקושי מחבר אותנו יותר לדבר ובונה בנו קומה נוספת בקשר עם אותו נכסף.
תישאלי, אבל מה אם אני לא מצליחה להתמודד כמו שהייתי רוצה עם הקושי הזה? בעולם המודרני אנחנו עסוקים רק בתוצאות אבל בעבודת ה' המדד אינו תוצאות אלא השתדלות. איננו נבחנים כמה הצלחנו לעמוד בניסיון או כמה קיימנו מצוות או אם לא צפינו בתכנים לא ראויים אלא כמה ניסינו לעמוד בניסיון כמה התאמצנו לקיים מצוות ואם אם ניסינו להימנע מאותם תכנים. מה גם שההתמקדות בתוצאות מביאה להחמצת העמל האמיתי שהוא מה שה' רוצה מאיתנו. כך כותב הרב זילברברג: "... אבל ה' יתברך רוצה שנשריש בנפשנו שאין הוא דורש מאיתנו שום הצלחות ושם תוצאות ושום הרגשות בלב, כי אם רק דבר אחד ויחיד חפץ ה' מאיתנו: להשתדל ושוב להשתדל ושוב להשתדל..." (מתוך "שיחות התחזקות", הרב צבי מאיר זילברברג).
מבחינה מעשית, נראה שאת משתדלת רבות לא להיקלע למצב שתצטרכי לעמוד בהתמודדות הזו. אולי תרשי לי לציין כמה נקודות למחשבה בעניינים האלה. אולי אפשר למצוא חסימה חזקה יותר כמו רימון ונסטפארק או שאפשר לסגור את האינטרנט בטלפון במצבים מועדים יותר. אולי אפשר לפתח תחביבים ועיסוקים שיחליפו במידה מסוימת את הצפייה בתכנים האלה. ואולי אפשר למצוא תכנים ראויים לצפייה כמו תוכניות מסוימות של "כאן" או סרטים נקיים.
מקווה שהדברים יפתחו כיווני מחשבה חדשים שיסייעו בהתמודדות הזו. מוזמנת לפנות אלינו שוב בנושא ובכל נושא שתרצי.
בהצלחה.
כל טוב, רינת.