שאלה
שלום הרב,
תודה על ההזדמנות לשאול.
המחשבות שלי לא כאלה מסודרות מקווה שאצליח לכתוב מסודר.
אני מסיימת שנתיים שירות לאומי ב"ה בגרעין שעובד עם בני נוער, אני זכיתי להיות מדור המייסדים (עבודה קשה ומאתגרת).
מתלבטת קשות מה לעשות שנה הבאה, מרגישה שזה ממש מעיק עליי.
בשלבים המוקדמים של השנה הנוכחית התחלתי כבר לחפש לימודים לשנה הבאה, במה אני טובה, מה יביא לי פרנסה יותר טובה לבית, איזה שוק פחות רווי וכו, והגעתי למסקנה שאני רוצה ללמוד ביואינפורמטיקה במכון טל.
התואר הזה הוא תואר נחשב ובהתאם קשה מאוד. לימודים עמוסים מאוד. וכתוצאה מזה לא אצליח לשלב עבודה על מנת לממן את התואר.
ההורים הציעו להלוות לי כסף עד שאקבל את המענק והפיקדון של השירות.
אני מפחדת להיכנס להלוואות בגיל הזה, מה גם שבברכת המזון אנחנו אומרים: "ונא אל תצריכנו, ה א-לוהינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם, כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה (ויש גורסים לנכון: הגדושה) והרחבה, שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד".
יש לי את האפשרות לקחת שנה בשביל לעבוד ובשביל להרוויח את הכסף לתואר בעצמי (וגם לקחת קצת אוויר משנתיים עמוסות). יש לי את האפשרות לא להיות במרדף אחרי כסף.
מהצד השני, אולי זה הזמן להשאיר לקב"ה מקום להיכנס ולעזור, להתחיל להתגלגל ואולי יגיעו מלגות, אולי אצליח להסתדר.
אני אדם שמשתעמם בקלות, שמחפש לעשות דברים גדולים ומשמעותיים בעולם, ששואף להתקדמות ולעשיית טוב בהתמדה, שנה שלמה לעבוד באיזו חנות נראה לי יישבור אותי מהר. ירגיש לי שזה יידכא אותי ואת המשמעות שלי. לא מרגיש לי נכון לשים את החיים שנה בממתינה. אני אחת שצריכה לדעת לאן היא נכנסת. מהמגזימות באחריות - מרגיש לי מעשה חסר אחריות "לקנות תואר יקר" כשרים לי דרך לממן אותו מלכתחילה. להתחיל חיים בחובות נשמע לי צרה צרורה.
עניין נוסף, אני בשאיפה להתחיל לצאת בקרוב, וכשבע"ה בקרוב אמצא את זיווגי, יכול להיות שיהיה טוב שכבר אתחיל ללמוד כי זה יקל על כל העניינים.
אשמח לכמה. תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מתוך קריאת השאלה שלך משתקפת שאיפה ברורה להתחיל לימודים כבר עכשיו.
המניעה היחידה שמעכבת היא כסף.
הקב"ה המציא לכך פתרון טוב וראוי: ההורים שלך מוכנים להלוות לך כסף לצורך הלימודים.
הקושי היחיד שלך הוא כפול (ציטוט):
1) אני מפחדת להיכנס להלוואות בגיל הזה,
2) אומרים: "ונא אל תצריכנו, ה א-לוהינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם, ולא לידי הלוואתם...
התשובה לקושי הכפול שלך מתחילה בנימוק השני ועוברת לראשון:
באשר למשפט: "...ונא אל תצריכנו... לידי מתנת בשר ודם... לידי הלוואתם..." הלוואה מההורים שלך אינה 'מתנת בשר ודם'. הלוואה במשפחה וסיוע של הורים לילדיהם אינם מתנת זרים אלא תמיכה של בני משפחה זה בזה. מתנת הורים אינה הצטרכות ל-"מתנת בשר ודם" אלא השתתפות של הורים בצמיחה ובפריחה של הבנים שלהם.
בברכת המזון מדובר על אדם שהמשפחה שלו מתעלמת ממנו, לכן הוא צריך להתחנן לפני זרים שיואילו לסייע לו = 'מתנת בשר ודם'. אנו מתפללים בברכת המזון שלא נגיע למצב כזה.
מכאן לנימוק הראשון שלך: 'מפחדת להכנס להלוואות' - כאשר ההורים מלווים לילדים שלהם זה לא נקרא 'להכנס להלוואות'. ברור שאם חס וחלילה תסתבכי במשהו ולא תוכלי להחזיר מייד את החובות, ההורים שלך לא יפנו ל-'הוצאה לפועל' ולא יקחו ממך ריבית על כל יום בפיגור הפרעון...
מסקנה: תקבלי בשמחה ובתודה רחבה את העזרה של ההורים שלך, זה לא מובן מאליו ולכן צריך להכיר תודה.
תחזירי את החוב, כאשר יתאפשר לך, בלי לחץ ובלי לפגוע בלימודים שלך. ההורים שלך ישמחו לראות אותך לומדת, מתפתחת ומאושרת הרבה יותר מאשר למצוא אותך בשנה הבאה: עובדת, תקועה ומתוסכלת. לכן נטילת ההלוואה היא בהחלט כיבוד הורים מצידך.
בהצלחה!