משבר זהות וחוסר ודאות: כבר לא מרגישה כמו עצמי

רינת יקרה.

איזו בריאות מופלאה יש בך. מצד אחת עומדת מול המציאות בוודאות של הטוב שנשלח אליך ובאמונה שהכל מדוייק, ומצד שני עם הרבה הקשבה לנפש שלך ולמה שהיא עוברת עכשיו.

נכון, אנחנו לא יודעים מה החשבונות של ה' כשהוא מביא קשיים וכאב, אבל יש דברים שגם כרגע אנחנו יכולים לראות, אז בואי נתחיל בלעשות לעצמנו רשימה, מה טוב במה שקורה לך עכשיו:

1. את מתחילה תהליך של בירור אמתי עם עצמך, משהו עמוק ונוגע, שיקח זמן, אבל לגמרי שווה את זה. והבירור יקרה רק בגלל הכאב הזה שאת מתמודדת איתו עכשיו.

2. אני מאמינה שבאמצעות התהליך הזה את תתחילי לאהוב את עצמך, הרבה יותר מאשר קודם.

3. מה שקרה יגרום לך להבין כאב של אחרים. שזאת מתנה גדולה שתלווה אותך הלאה.

עד כאן, החלק הראשון, רוצה להגיד לך עוד כמה דברים:

בעיני, הדרך שלך להתחיל לחולל שינוי בתוכך מתחיל בלקבל את עצמך כרגע, עם כל מה שיש בתוכך, עם ההיסוסים וההתלבטויות, עם הכאב והמרמור והדמעות. ולא להאבק ולא להגיד לעצמך מילים רעות ולא להחליט שבגלל זה את בנסיגה ושאת שווה רק שתהיי רשימה של דברים שחשובים לך שיהיו שם בדיוק מתי שאת רוצה.

דבר ראשון שאת הולכת לעשות זה קודם כל לקבל את עצמך. לאהוב את מי שאת בלי תנאים. לקבל את עצמך כמו שאת. עם המורכבות של עכשיו והצלקות שכרגע יש לך בנפש, גם עם הדברים שאת פחות רוצה שיהיו לך בפנים. גם עם התחושות הקשות שמלוות אותך עכשיו. כולנו אנשים מורכבים. יש בנו כל מיני פנים של טוב וגם רע וחולשות ונפילות, כי אנחנו בני אדם, ובפרט כשאנחנו אחרי מאורע מטלטל.

כל עבודת נפש שהיא, מחייבת אותנו בעמדת מפתח ראשונה של לשמוח במי שאנחנו. להרגיש טוב כלפי הקיום שלנו ולחזק את עצמנו מבפנים. הבסיס במפגש שלנו עם עצמנו הוא היכולת לקבל את מי שאנחנו, איך שאנחנו כרגע.

איך?

את אומרת לעצמך במטרה שזה יהיה לך בראש ואחר כך קבוע בתוכך: אני מרגישה שכרגע אני ממש לא אוהבת את עצמי, לא כיף לי עם מי שאני, ואני אפילו לא יודעת מי אני עכשיו ומה בדיוק אני רוצה. ובגלל זה יש לי נפילות, וזה בסדר. אני יודעת שזה משהו זמני שאני עוברת עכשיו. ברגע שאת מקבלת בתוכך את המקום הזה את יכולה להתחיל לבחור מה את רוצה שיהיה בפנים ומה לא.

חוסן נפשי וכוח את בעיקר נותנת לעצמך. הכוח האמתי שלך, בא מבפנים, ממה שאת אומרת לעצמך , מהקולות הפנימיים שלך. מכמה שאת יודעת לחיות באהבה ויודעת להקשיב לעצמך ולא לדחות את מי שאת בשום מצב.

אחר כך אני חושבת שכדאי שתתני אמון בעצמך, במחשבות וברגשות שלך ואז תתחילי להחליט מה את לוקחת איתך להמשך החיים ובטוב.

כשאנחנו נותנים אמון בעצמנו ולאט לאט מתחילים לאהוב את מי שאנחנו ומשמיעים לנו דיבורים של אמת ואהבה וחיזוק ולא של חולשה ורעל אנחנו יכולים להביא את עצמנו למפגש אמתי, של הבנה לאן אנחנו ממשיכים מכאן.

קודם כל, להבין שזה תהליך. זה לא דבר שיקרה לנו ביום אחד, אפילו לא בשנה. זו עבודה לחיים שלמים. זה לא אמור לייאש אלא לשים אותנו במקום הנכון, לגרום לנו להציב יעדים שאנחנו יכולים לעמוד בהם וכל יום להתקדם קצת. לא להחליט על רף גבוה שקשה לנו לכבוש כי אז אנחנו מתרסקים ונמאס לנו ובא לנו לחתוך.

מציעה לך כמה דברים:

(1) יומן חיזוק ערך עצמי שבו את אוספת לעצמך רגעים טובים, מילים טובות שלך אליך, פתקים שאנשים כתבו לך שאת רוצה לשמור. וגם בכל פעם שהצלחת להתקרב לעצמך ולהיות טובה כלפי הקיום שלך. וגם תובנות שאת כותבת לעצמך, מהתאונה ומהטראומה שאחרי, שאת רוצה לזכור תמיד, פיסות חיים שיתנו לך כוח.

(2) למלא את החיים שלך בעשייה משמחת שמחזקת אותך. זה יכול להיות במשפחה, בלימודים, בשכונה. כדאי לחשוב על משהו קטן וקבוע. אנשים שהחיים שלהם מלאים בלעשות טוב הרבה פחות תלויים בסביבה שלהם והרבה פחות מחכים לאישורים חיצוניים.

(3) דברי עם ה' במילים פשוטות, כמו עם חבר טוב. תגידי לו מה את מרגישה. תני לעצמך להתפרק מולו, להביא את מי שאת בלי פוזות. ואל תחכי לתשובות ממנו. לאט לאט תרגישי איך את מקבלת מענה עוטף, אוהב, מחזק ומנחם.

אם עברה תקופה ונסית לאסוף את השברים, לחמם את הלב, להיות סבלנית, להבין שעכשיו את בזמן של הקשבה פנימית וגיבוש זהות, ואת עדיין מרגישה אבודה, מחפשת, לא יכולה להתנהל מול המציאות הזאת ולהצליח לעשות סדר בנפש לבד, אז אני מציעה לך שתלכי לדבר עם מישהי שיכולה לעזור לך. שמכירה אותך ויכולה להראות לך נקודות מבט שלא חשבת עליהן ולתת לך כלים נוספים לחזוק ערך עצמי ולריפוי רגשי לאורך זמן.

ב"הצלחה גדולה,

מאמצת אותך אל לבי

מעריכה המון,

מקוה שקצת עזרתי, אם לא מוזמנת לשאול שוב,

ממני נועה, חברים מקשיבים