מרגישה לבד באולפנה

שלום לך.

מבין השורות עולות תחושות של בדידות ותסכול. כולנו נזקקים לחברים ורוצים בהם, אבל לפעמים מציאת חבר/ה לא הולכת בקלות. לפעמים זה קורה כשאנחנו מוצאים את עצמנו במסגרת חברתית חדשה שלא הכרנו קודם. ולכן, באופן טבעי ישנם "כללי משחק" חברתיים חדשים שאינם מוכרים לנו. מצב כזה עלול להקשות עלינו להשתלב אוטומטית, אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. השאלה שלך היא הזדמנות מצוינת לחשוב איך מתמודדים מול הסיטואציה הזו, ומה אפשר לעשות כדי להתגבר על הקושי, ולמצוא חברים חדשים.

מסגרת חדשה

מפרטי השאלה אפשר להבין שאת לומדת בחטיבה, ושהחברות שהכרת וליוו אותך עד סוף בית הספר היסודי לא המשיכו איתך לאולפנה. במסגרת זו, גם תלמידה שהתקבלה עם כל כיתתה ומילאה העדפת חברות, לפעמים מוצאת את עצמה עם בנות זרות לחלוטין בכיתה החדשה, או לחילופין כשרוב החברות המוכרות רשומות לכיתה המקבילה.

החברה החדשה לרוב יוצרת בתוכה כללים חברתיים שונים לחלוטין ממה שהיה במסגרות הקודמות. כללים המושפעים מההרכב החברתי החדש, קובעים לנו "חלוקת תפקידים" חדשה ובסיסים חדשים להשתלבות על בסיס גיל ההתבגרות. בגיל בו החברה הופכת לכולנו ליותר משמעותית, דחייה וקבלה נהיים קריטיים עבורנו להגדרת הצלחה וכישלון. אנחנו משקיעים מאמץ רב בתיחזוק החברות הישנה והמוכרת, ומגלים שהכלים ששימשו עבורנו לרכישת חברים חדשים לא תמיד רלוונטיים, ויש צורך להחליפם באחרים או לשדרג אותם כדי שיעזרו לנו להשתלב.

תחושת בדידות

אין כמעט נערה שלא עברה "טבילת אש" חברתית בשנה שנתיים הראשונות באולפנה. מנסים להבין מי מוכרת לי ותמשיך להישאר בחברתי, מי נמצאת בכיתה המקבילה, מי נמצאת בראש הכיתה/שכבה, למי כדאי להתחבר, ממי להתרחק וכן הלאה. אומנם ישנן בנות בכל חברה אליה ייכנסו, הן ישתלבו במהרה במסגרת החדשה, יתפסו את "מקומן" החברתי המוכר להן. לרוב הליך ההשתלבות ייקח זמן רב יותר אך לבסוף הן ימצאו את מקומן ואת החברות הקרובות המתאימות להן. ויש בנות שפתאום מוצאות את עצמן מחוץ למעגל החברתי או במעמד שונה ממה שהיה להן קודם. לפעמים משום שכללי ההשתלבות לא תמיד ברורים מאליהם, אסטרטגיות חברתיות שהתאימו לחברה הקודמת בה היו אינן מתאימות. לא פעם הקשרים הקודמים שהתפרקו עם המעבר למסגרת החדשה. החברים הקרובים אינם איתנו ואולי אפילו מצאו לעצמם חברים חדשים בכיתה. כך אנחנו נותרים לבד במערכה: מצד אחד, אנו מבינים היטב שהחברים המוכרים אינם יכולים להיצמד רק אלינו וטבעי שירכשו עוד חברים, ומצד שני.. אנחנו כעת לבד לחלוטין מעבר לכך שאנו חשים מחוץ למעגל החברתי או עם פחות חברות.

תחושת בדידות היא קשה ביותר. גם בעולם החוק, העונש האכזרי ביותר עבור אסירים הוא אינו עונש המוות אלא הצינוק-בו אדם מקבל את כל צרכיו אך אפילו הסוהרים אינם מחליפים איתו מילה. איש לא רוצה להרגיש לבד באופן יומיומי ולכן הרגשת התסכול שלך לא באה על ריק. זה גורר עצבות ודיכאון והדמעות מוצדקות וכנות כ"כ. אף תלמידה ובכלל, אף אדם בעולם לא יכול ולא צריך לחיות בתחושת ניכור חברתי מתמשך באופן קבוע. הרצון להיות מוערך ואהוב בחברה ושאחרים ירצו להיות חברים שלנו הוא טבעי ובפרט בתקופת גיל ההתבגרות, בה החברה משמשת "מראה" ובסיס להגדרת זהותינו, היכולות והתכונות שיש בנו.

מאמצים

כמו כן, ניכר מדברייך שאת אסרטיבית וניסית לשנות את מצבך החברתי. פנית למדריכה בבקשה לעזרה, אולם לא קיבלת מענה ונותרת לבדך. לא נואשת ופנית לבת דודתך שאף היא מדריכה. היא יותר ידידותית ומדברת איתך, אבל כמו שהיטבת לתאר בהגיון בריא ובוגר-בת דודה, מדריכה.. היא אינה תחליף לחברות בנות גילך. יש לה מחויבות במסגרת התפקיד ואי אפשר לברוח מהתמודדות ומהצורך למצוא פתרון. אומנם יש לך חברה טובה שמלווה אותך וחברות אחרות, אבל מנגד עולה שאת חשה שהמעמד החברתי השתנה. אם קודם לכן, חשת שכולן רוצות להיות בחברתך כל הזמן ותמיד ידעת מתי להשתלב ולהתבטא, פתאום זה אחרת. את מרגישה שאת "צריכה להידחף" וההשתלבות ומציאת מקומך דורשים מאמץ. אינך בודדה לחלוטין, אבל הכללים החברתיים השתנו.

זה נכון, זו תחושה גרועה ביותר לראות שכללי המשחק השתנו, אחרים כבר למדו אותם ומצליחים ואנחנו? לפעמים משתלבים מעולה אך לפעמים גם חווים דשדוש במקום, תחושת כישלון ודחייה מהחברה שאנחנו כ"כ רוצים להיות בתוכה.

אז מה אפשר לעשות? איך אפשר להשתלב בחברה? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון.

1. לדבר עם החברה הקרובה באופן גלוי על הרצון להשתלב ולהיכנס יותר, ומה אפשר לעשות? לפעמים אדם מבחוץ שגם נמצא בפנים וגם מכיר אותנו יוכל לעזור לנו למצוא דרכים לשיפור מעמדנו החברתי ולהכניס אותנו באופן הדרגתי לחברה. מצד שני, אותה חברה שמעריכה אותנו תוכל להפנות את תשומת הלב של השאר למעלות הטובות שבנו.

2. לשבת מול דף, לחשוב ולרשום מה טוב בנו? מה אנו תורמות לחברה? האם יש משהו שאין בחברה הזו ואנו יכולות לתת? זה יכול להיות חוש הומור, כושר הסבר, יכולת הקשבה, יכולת רטורית,, נתינה, רגיעה, כתיבה, ועוד ועוד. כשאדם נותן מעצמו, הוא לא נדחף בעיני אחרים, הוא תורם. הוא משנה את נקודת המבט עליו מאדם שרוצה תשומת לב בכוח להערכה כלפי דמות שלא חיה בתוך עצמה ונותנת.

3. לבחון את הבנות בכיתה, ללמוד מי דומה באופי? מי למשל חולקת איתך תחומי עניין משותפים? מי הגיעה "בלי מצב רוח" לכיתה? ופשוט לדבר איתה. לשאול לשלומה, להחמיא לה, זה יכול להיות גם הצעות להתכונן ביחד לבחינה, ללכת לבילוי, לסניף ואפשר גם לבקש את עצתה בתחום בו היא טובה למשל לבוש, מתנה למשפחה.. כולנו רוצים להרגיש חיוניים וחשובים ובאופן טבעי רוצים להתחבר למי שגורם לנו לחוש כך. אולי זה נשמע ברגע הראשון קצת מוזר ופתטי, אבל במצב בו אנו חוזרים פתאום קצת לנקודת ההתחלה, זה יכול לעזור להתקדם למטרה. זכרי! השינוי יהיה הדרגתי ולא יגיע בבת אחת. זה דורש השקעה אבל שווה.

4. לבקש מבת דודתך המדריכה עצה בנושא זה. ישנו ביטוי האומר שהעזרה הטובה ביותר לאדם רעב זה לא דגים אלא חכה על מנת שידוג לעצמו. מניסיונה כמתבגרת בעברה וכן בתור דמות של "אחות גדולה" לבנות שעברו משבר דומה, היא בוודאי תעלה רעיונות נוספים ומקוריים להשתלבות בחברה, ואולי גם להבין ביחד מדוע את חווה דחייה מהשאר? מה צריך לשנות או כדאי לשפר כדי לקבל יחס טוב יותר? לא תמיד אנו מודעים למראה של עצמנו ושיקוף דרך דמות אוהבת וקרובה תקל עלינו לעשות שינוי נדרש.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את תחושת הבדידות החברתית וניסיונותייך לשנות את המצב. ראינו שמדובר בנושא שרלוונטי לכל אחד מאיתנו, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: לדבר על העניין עם החברה הטובה, לבחון את החוזקות שיש בך לנתינה, לתת מעצמך ולחזק בנות אחרות בכיתה, ולהתייעץ עם הבת הדודה המדריכה בנושא.

כדאי לחשוב על דמות מהמשפחה, יועצת בית הספר או מחנכת שאת יכולה לשתף בתחושותייך ולא להתמודד לבד. את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווטסאפ: 0524683927. נשמח לדבר איתך ולהמשיך לחשוב יחד איתך על דברים שאפשר לעשות.

בהצלחה!

שירה