שאלה
שלום כבוד הרב.
אני לומדת באולפנא, וכל הזמן למדתי במסגרת דתית. זה מרגיש לי כאילו זה רגיל שאני לומדת באולפנא ושמה חצאיות. אין לי את הריגוש והקרבה לקב״ה כמו שלרוב האנשים יש. אני משתדלת באמת, מנסה להתפלל בכוונה, מדברת איתו, משתדלת לברך כל פעם, אבל כל פעם יוצא מצב שאני במקום לצעוד קדימה הולכת אחורה. מזלזלת באמירת ״אשר יצר״ פחות מברכת ברכת המזון, והחצאיות קצת מתקצרות.
אני באמת רוצה להתקרב יותר לקב״ה, להרגיש את כל מה שכולם מרגישים את הקרבה והחיבור, אבל לא הולך לי. האם משהו לא טוב בי?
אשמח לתשובה.
תשובה
ב"ה
שלום.
הגיל שבו את נמצאת כעת הוא גיל ההתבגרות טומן בחובו עליות וירידות.
ואם את יודעת ומודעת לזה אז קל מאוד להבין את המצב ולקבל אותו ובשום אופן לא להתייאש ממנו.
"לקבל את המצב" פירושו להמשיך את שיגרת החיים ולא להבהל ממה שקורה. שיגרת החיים היא מבורך ויש בה קניה של הרגלי חיים.
תמשיכי לקום בבוקר ולהינות מהבריאה.
תמשיכי להודות לה' כל בוקר בתפילה
תמשיכי לברך טרם את אוכל דבר מה
תמשיכי ללמוד ולהתפתח לשמור לעשות ולקיים את כל מה שאת עושה ביום יום בשמחה ובחיוך!! צדקה וחסד עזרה לזולת נתינה ועיסוק בתחביבים.
וכשתשמרי על שיגרת החיים הרגילה שלך גם אם מידי פעם יש ירידה אז ברור הוא שהירידה הזו היא גם עליה כי כל ירידה היא עליה ואם את בכיוון הנכון אז עליה היא גם קצת קשה. העיקר הוא שלא לעמוד במקום...
על מנת להתחזק בעבודת ה' יש צורך בעמל יומיומי צעד אחר צעד.
תתפללי להשם שיתן לך את כוח הרצון לרצות ולעלות וגם אם תרדי למעלה זה בסדר.
(זה לא טעות) לרדת למעלה זו שיטה חינוכית .
בהצלחה,
עוזיאל אליהו,
.