מחשבות על האקסית

שלום וברכה

אני מבקש להיות שותף אתך גם בדברים הכמוסים האלה, אם השותפות הזו תעזור לך.

יש אין סוף אפשרויות לחיינו, אולם רק אחת מהן ניתנת למימוש.

ובכל בחירה שאנו בוחרים - אנו בוחרים רק אחת האפשרויות, ונאלצים לוותר על כל האחרות.

ולא זו בלבד, אלא שאין אנו יודעים כלל מה היה קורה אם אכן היינו בוחרים באחרת וכיצד הדבר היה נראה.

יכולנו לבחור רק ישיבה אחת ללמוד בה, ואין אנו יודעים מה היה קורה אילו היינו בוחרים באחרת;

יכולנו לבחור רק בדרך מקצועית אחת, או רק בשילוב אחד של כמה מקצועות, ואין אנו יודעים מה היה קורה אם היינו הולכים בדרך אחרת;

ויכולנו לבחור רק ברית נישואין אחת מתוך מילארדי הנשים הקיימות בעולם, וזו האפשרות היחידה שלנו, ואף כאן - אין אנו יודעים מה היה קורה אם היינו הולכים בדרך אחרת.

מה עושים ?

שתי דרכים בסיסיות, עם המון מצבי ביניים, עומדות בפנינו.

אפשרות אחת היא לחפור כל הזמן בעצמנו, להצטער על הבחירה, לדמיין מה היה קורה אחרת, להתגעגע לחזור אחורה בזמן, להתכנס בתוך עצמנו בתסבוכת, ולחיות חיים בתחושה מתמדת של החמצה שלא תחזור.

ואפשרות אחרת היא להכריע כי עיקר אושרנו בחיים מגיע ממיצוי מלא של הדרך שהלכנו בה, מחיזור מחודש, מחתירה אל הטוב שיש לנו בחיים שלנו, מעיסוק מתמיד בהווה ובעתיד, מתוך ידיעה שטוב לנו למצות את המירב מהמציאות הקיימת, גם אם היא לא הטובה ביותר שהייתה יכולה להיות (וכאמור,גם את זה אנו לא יודעים בוודאות), מאשר לבכות את האפשרויות התיאורטיות שלא בחרנו בהם.

על כן, עיקר העבודה היא עבודה פנימית, ונכונות לחקור את הפחד הזה, ולהכיר אותו, ולא להדחיק אותו או להתכחש לו בכוח, אלא להכריע שמתוכו - חיים עם הידיעה המתמדת שאולי היה יכול להיות אחרת, אבל טוב לנו יותר לומר לאותו פחד: יכול להיות, אבל אנחנו לא נענים לך, אלא נענים למיצוי הטוב המקסימלי האפשרי מתוך החיים שלנו.

האם לא כדאי ללכת בדרך הזו ?

כל טוב והרבה שמחה